כִּ֣י אֶת־כׇּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כׇּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם׃

וְלָבוּר. וּלְבָרֵר:

אֶת כָּל זֶה. בֵּרַרְתִּי וְהִבְחַנְתִּי:

אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים. הוּא עוֹזְרָם וְהוּא שׁוֹפְטָם, כְּדֵי לְהֵיטִיבָם בְּאַחֲרִיתָם:

וַעֲבָדֵיהֶם. הֵם תַּלְמִידֵיהֶם, מְשַׁמְּשֵׁיהֶם. הוֹלְכֵי אוֹרְחוֹתָם:

גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה. אֵין יוֹדְעִין שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מַכִּירִין לָתֵת לִבָּם בַּמֶּה יֵאָהֲבוּ לַמָּקוֹם וּבַמֶּה הֵם שְׂנוּאִים:

הַכֹּל לִפְנֵיהֶם. לִפְנֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים:

כי את כל זה וגו׳ לבור. היה ראוי להיו׳ בחול״ם וכן ירון ושמח בעבור היות שניהם מפעלי הכפל והוא כמו לברור מן שפתי ברור מללו כי ראיתי הצדיקים והחכמים ומעשיהם כמו לכן יכיר מעבדיהם אינם ברשותם רק ביד האלהים גם כל מה שהם אוהבים או שונאים אינם יודעים מתי יביאם הכל לפניהם ולא ירגישו או פי׳ לפניהם קודם שיהיו כבר נגזר עליהם מה שנגזר:

כי את כל זה. האמור למעלה שמתי אל לבי, ולברר ממנו את כל זה אשר הצדיקים והחכמים עצמם ומעשיהם אשר יעשו הכל המה ביד האלהים, והם אינם שולטים לא בעצמם ולא במעשיהם:

גם אהבה. אפילו האהבה שאוהבים את מי, גם השנאה ששונאים את מי, אין האדם יודע מהו הסיבה:

הכל לפניהם. כל אלה נגזר מן השמים לפני בואם:

ולבור. ולברר:

ועבדיהם. מעשיהם כמו לכן יכיר מעבדיהם (איוב לד כה):

הצדקים והחכמים. הרצון בו הצדיקים החכמים ר״ל שהם חכמים ותהיה הוי״ו כפ״א רפה כלשון ישמעאל. ועבדיהם. ר״ל ומעשיהם: