וַיְהִי֮ אַחֲרֵ֣י קׇבְר֣וֹ אֹתוֹ֒ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר בְּמוֹתִי֙ וּקְבַרְתֶּ֣ם אֹתִ֔י בַּקֶּ֕בֶר אֲשֶׁ֛ר אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים קָב֣וּר בּ֑וֹ אֵ֚צֶל עַצְמֹתָ֔יו הַנִּ֖יחוּ אֶת־עַצְמֹתָֽי׃

וַהֲוָה בָּתַר דִקְבָרוּ יָתֵיהּ וַאֲמַר לִבְנוֹהִי לְמֵימָר כַּד אֵימוּת וְתִקְבְּרוּן יָתִי בְּקִבְרָא דִנְבִיָא דַייָ קְבִיר בֵּיהּ בִּסְטַר גַרְמוֹהִי אֲחִיתוּ יַת גַרְמִי:

עצמותיו. זכר העצמות במקום הגוף, כי הם מוסדי הגוף:

אצל עצמותיו כי היה דרכם ללקט העצמות אחר שנתבלה הבשר ולקברם שנית וצוה שבין בעת הקבורה בין בעת לקוט עצמות יהיה אצל הנביא:

אצל עצמותיו הניחו את עצמותי. צוה זה כי ידע שעצמות איש האלהים ימלטו שלא ישרפם יאשיהו ולמלט עצמותיו עשה זה וכן כתיב וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משמרון וזה ראיה שזה הנביא הזקן בא משמרון: