וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־יְהֹוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הָֽעֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶֽעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃

וּנְפָלַת אֶשְׁתָּא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲכָלַת יַת עֲלָתָא וְיַת אָעַיָא וְיַת אַבְנַיָא וְיַת עַפְרָא וְיַת מַיָא דְמִבְזִיקָתָא לְחֵיכַת:

לחכה. ענין לקיקה, כמו (שם מט כג) ועפר רגליך ילחכו, ורוצה לומר: שרפה הכל, כהלוקק בלשון:

ותאכל תחלה את העולה שהוא העקר שבעבורה ירדה האש ואח"כ את העצים שהם מכשירים הקרבן ואח"כ את האבנים ואח"כ את המים: