וַיֹּ֩אמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהֹוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃

אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ. בָּמוֹת יָחִיד הַנַּעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהֲרֵי מִזְבַּח בֵּית הַבְּחִירָה בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה.

וַאֲמַר קַנָאָה קַנֵיתִי קֳדָם יְיָ אֱלָהָא צְבָאוֹת אֲרֵי שְׁבַקוּ קְיָמָךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת מַדְבְּחָךְ פָּגָרוּ וְיַת נְבִיָיךְ קְטַלוּ בְּחַרְבָּא וְאִשְׁתַּאֲרִית אֲנָא בִלְחוֹדִי וּבְעוֹ יַת נַפְשִׁי לְמִקְטְלָהּ:

קנא קנאתי לה׳. מקנא הייתי קנאת ה׳, להרוג נביאי הבעל, ולעצור המטר, על אשר עזבו בריתך וכו׳:

הרסו. כמו שנאמר למעלה (יח ל): וירפא את מזבח ה׳ ההרוס:

לבדי. כי מאת הנביאים שהחביא עובדיה, אינם ידועים להם:

ויבקשו וכו׳. כאומר לזה באתי הנה, להתפלל במקום המקודש, לקחת נקמתי מהם:

קנא קנאתי. נקם נקמתי, וכן (במדבר כה יא) בקנאו את קנאתי:

ויאמר הנה אנכי לא אוכל להיות נביא מורה ומוכיח לעם הזה, כי צמתתני קנאתי על רוע מעשיהם, וע"י קנאתי שהרגתי נביאי הבעל יבקשו את נפשי, ולכן לא אוכל לעשות שליחותי: