בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר. בִּשֵּׁל לָהֶם אֶת הַבָּשָׂר, כָּךְ פֵּרְשׁוּ דוֹנַ"שׁ וּמְנַחֵם, וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן בִּשְׁתֵּי תֵבוֹת (בָּשִׁיל לְהוֹן). וַאֲנִי אוֹמֵר, אֵין צָרִיךְ לְחַלְּקוֹ לִשְׁתֵּי תֵבוֹת, וּמַהוּ בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, בִּשְּׁלָם לִשְׁנֵי הַשְּׁוָרִים אֶת הַבָּשָׂר שֶׁלָּהֶם, שֶׁהַצֶּמֶד אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
וַיִּתֵּן לָעָם. מֵרֹב שִׂמְחָה עָשָׂה מִשְׁתֶּה.
וְתַב מִבַּתְרוֹהִי וּנְסִיב יַת פַּדַן תּוֹרַיָא וְהַדְמֵיהּ וּבְמָנֵי תוֹרַיָא בַּשֵׁיל לְהוֹן בִּסְרָא וִיהַב לְעַמָא וַאֲכָלוּ וְקָם וַאֲזַל בָּתַר אֵלִיָהוּ וְשַׁמְשֵׁיהּ:
ובכלי הבקר. שהמה מעצים:
ויתן לעם. שהיו עמו בחרישה, ועשה זאת לגודל השמחה:
מאחריו. מאחרי אליהו:
בשלם. בשל להם, רוצה לומר: להעם, וכן (יהושע טו יט) ארץ הנגב נתתני, ומשפטו: נתת לי:
ובכלי הבקר בשלם הבשר. ר"ל בשל להם הבשר וכאשר נתבשל נתן לעם אשר בשדה ואכלו וקם והלך אחרי אליהו ושרתו כדי שילמד יותר מחכמתו ממה שילמדו שאר תלמידיו כי המשרת הוא תמיד עם הרב ורואה מנהגיו ושומע דבריו תמיד וילמד יותר ממה שילמד התלמיד שאינו משרת:
