עֲנָתֹת לֵךְ. מִשָּׁם הָיָה.
כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה. שֶׁמָּרַדְתָּ בְּמַלְכוּת אָבִי בִּהְיוֹתְךָ עִם אֲדוֹנִיָּהוּ, לְהַמְלִיכוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן. בִּבְרֹחַ אָבִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם.
וְכִי הִתְעַנִּיתָ. עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הַצָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.
וּלְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא אֲמַר מַלְכָּא לַעֲנָתוֹת אֱזִיל לָךְ לְקִירְוָךְ אֲרֵי גְבַר חַיָב קְטוֹל אַתְּ וּבְּיוֹמָא הָדֵין לָא אֶקְטְלִינָךְ אֲרֵי נְטַלְתְּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ אֱלֹהִים קֳדָם דָוִד אַבָּא וַאֲרֵי אִתְעַנֵיתָא בְּכֹל דִי אִתְעַנֵי אַבָּא:
ולאביתר הכהן אמר. בראותו שעדיין עומד במרדו, לתת עצה לאדוניה לקחת את אבישג:
ענתות לך. רצה לומר: לך אל מקומך ענתות, כי היא היתה עיר הכהנים:
כי איש מות אתה. על שהיית בקשר המרד, להמליך את אדניה מבלי דעת המלך אבי, ולכך לא תשב עוד פה לראות פני:
וביום הזה. רצה לומר: ואף היום, שמן הנראה עודך מחזיק במרד, בתת עצה לאדוניה, לשאול את אבישג, למצוא תואנה בדבר המלוכה, עם כל זאת לא אמיתך:
לפני דוד אבי. בהיותו בורח מפני אבשלום:
וכי התענית. ובעבור אשר היית מעונה ומיצר בצרת אבי, כשהיה נרדף מפני שאול:
התענית. מלשון עינוי וצער:
ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות אתה. הנה היה אביתר יושב בענתות ולזה אמר שיפרד ממנו וילך לענתות על השדה אשר לו שם והנה אמר כי הוא איש מות על אשר בזה המלך להמליך מלך בזולת עצמו ואמר לו כי ביום הזה לא ימתהו כי נשא ארון ה' לפני דוד וזה היה בעת ברחו מפני אבשלום שהיה נושא אותו עד שרצה דוד שישיבוהו אל ירושלם:
וכי התענית בכל אשר התענה אבי. ר"ל שהיה מיצר בצרתו וזה היה בבואו אל דוד כשהרג שאול נוב עיר הכהנים כי אחר זה לא נפרד מדוד כלל והיה דוד נשאל לו באורי' ותומים ובעת היותו בורח מפני אבשלום היה גם כן מיצר בצרתו עד שכבר היה עולה עמו לולי שמנעו דוד מזה:
