וַיִּפְקֹ֗ד אֶֽת־נַעֲרֵי֙ שָׂרֵ֣י הַמְּדִינ֔וֹת וַיִּהְי֕וּ מָאתַ֖יִם שְׁנַ֣יִם וּשְׁלֹשִׁ֑ים וְאַחֲרֵיהֶ֗ם פָּקַ֧ד אֶת־כׇּל־הָעָ֛ם כׇּל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃

שִׁבְעַת אֲלָפִים. אוֹמֵר אֲנִי, הֵם שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם: כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל שִׁבְעַת אֲלָפִים.

וּמְנָא יַת עוּלֵימֵי רַבְרְבֵי מְדִינָתָא וַהֲווֹ מָאתָן וּתְלָתִין וּתְרֵין וּבַתְרֵיהוֹן מְנָא יַת כָּל עַמָא כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁבְעָא אַלְפִין:

ואחריהם. רצה לומר: ללכת אחריהם, כי נערי שרי המדינות הלכו בראש כדבר ה׳:

כל בני ישראל. רצה לומר: לא היה עוד ביניהם אנשי מלחמה, או שהמה היו הכשרים בכל בני ישראל, וכמו שנאמר למעלה (יט יח): והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכו׳:

פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים. ר"ל שכבר פקד כל ישראל שהיו בשמרון וכבר היו שבעת אלפי' ואלה לבדם יצאו להלחם עם חיל מלך ארם: