רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר. דְּבָרִים כִּכְתָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. קִדֵּשׁ אֶת רִצְפַּת הָעֲזָרָה בִּקְדֻשַּׁת מִזְבֵּחַ, לְהַקְטִיר עַל הָרִצְפָּה.
כִּי מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת. מִזְבַּח הָאֲבָנִים שֶׁעָשָׂה תַּחַת מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת.
קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה. שֶׁהִרְבּוּ לְהָבִיא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסִי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: אֶלֶף עוֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה משֶׁה, וּכְשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְחֶשְׁבּוֹן אַמּוֹת וּלְמִנְיַן עוֹלוֹת, זֶה שֶׁל אֲבָנִים גָּדוֹל מִשֶּׁל משֶׁה, שֶׁמִּזְבַּח משֶׁה מְקוֹם מַעֲרַכְתּוֹ אַמָּה עַל אַמָּה, וְזֶהוּ הָיָה מְקוֹם מַעֲרַכְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, הֲרֵי שֶׁל שְׁלֹמֹה חֲמֵשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ כְּשֶׁל משֶׁה, אִם כֵּן מַהוּ: קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר, שֶׁקָּבַע בּוֹ מִזְבֵּחַ שֶׁל אֲבָנִים מְחֻבָּר בָּרִצְפָּה.
קָטֹן מֵהָכִיל. בְּשֶׁל משֶׁה הוּא אוֹמֵר, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: נַנָּס פְּלוֹנִי וּפָסוּל לַעֲבוֹדָה.
