מִלְּבוֹא חֲמָת. שֶׁהִיא בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
עַד נַחַל מִצְרַיִם. שֶׁהִיא כְּנֶגְדּוֹ בִּדְרוֹמָהּ, בְּאֵלֶּה מַסְעֵי.
שִׁבְעַת יָמִים. שֶׁל חִנּוּךְ.
וְשִׁבְעַת יָמִים. חַג הַסֻּכּוֹת, נִמְצָא שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
וַעֲבַד שְׁלֹמֹה בְּעִדָנָא הַהִיא יַת חַגָא וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ קְהָלָא רַב מִמַעֲלָנָא דַחֲמָת עַד נַחֲלָא דְמִצְרַיִם קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא שַׁבְעָא יוֹמִין חֲנֻכַּת בֵּיתָא וְשַׁבְעָא יוֹמִין חַגָא אַרְבַּעַת עֲשַׂר יוֹמִין:
את החג. חנוכת הבית נקרא גם הוא חג, בהיותו קרוב אל החג או נקרא חג בעבור רבוי הקרבנות, כמו (תהלים קי ח כז): אסרו חג, ורצה לומר אסרו קרבן:
מלבא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת, והיא בפאת הצפוני:
עד נחל מצרים. שהוא בפאת הדרומי:
שבעת ימים וכו׳. בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית, ואחרי זה שבעת ימי החג, והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת הבית:
ארבעה עשר יום. ללמד שהיו רצופים:
מלבוא חמת עד נחל מצרים. הם היו שתי קצוות של ארץ ישראל האחד בצפונה והאחד בדרומה כמו שנזכר בפרשת אלה מסעי:
שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. כבר נתבאר בספר ד"ה כי החג עשו תחלה לחנכת המזבח שבעת ימים ואחר כך עשו חג הסוכות שבעת ימים ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט וביום של אחריו שהוא עשרים ושלש שלח את העם ולולי אמרו בזה המקום שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום היינו יכולים לומר שכבר עשו חנוכת המזבח אחר החג של ראש השנה בדרך שישלמו ביום השמיני לחדש ואולם מפני אמרו שהם ארבע' עשר יום הוכרחנו לומר שחג חנכת המזבח התחיל בשמיני בתשרי ושלמו שבעה ימים לו בבא חג הסוכות ואולם אם עשו שלמי חגיגה ביום הכפורים ואכלו ושתו בו או לא עשו כן זה ממה שלא התבאר בזה המקום באופן שלם, ואם היה שיעשו כן הנה היתה הוראת שעה וע"י נביאים שהיו שם ואם לא הנה יהיה אמרו שעשו חג שבעת ימים על דרך אמרו חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ואע"פ שלא היו נעשים שלמי חגיגה בשבת ובכלל הנה היה מהחכמה במה שבחרו להיות חנוכת המזבח באלו השבעת ימים שזכרנו מה שנעיר עליו בזכרנו התועלות המגיעו' מזה הספור:
