וַיָּ֜שׇׁב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֥ים אַחֵ֖ר וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֙עַן֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים כֹּה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה׃

וְתַב וּשְׁלַח לְוָתֵיהּ רַב חַמְשִׁין אוֹחֲרָנִין וְחַמְשִׁין דְעִמֵיהּ וַאֲתֵיב וּמַלֵיל עִמֵיהּ נְבִיָא דַייָ כִּדְנַן אֲמַר מַלְכָּא אוֹחִי חוּת:

ויען וידבר אליו, השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול, לכן אמר ויען שהוא מורה על הרמת קול, כמו ותען להם מרים, וגם שינה לשונו במ"ש כה אמר המלך מהרה רדה, שציוי מהרה רדה הוא ציוי המלך, המלך אמר זה לא דברי השר, שזה מורה במלת אמר כנ"ל פסוק ט':