וַיֹּ֗אמֶר לַֽאֲשֶׁר֙ עַל־הַמֶּלְתָּחָ֔ה הוֹצֵ֣א לְב֔וּשׁ לְכֹ֖ל עֹבְדֵ֣י הַבָּ֑עַל וַיֹּצֵ֥א לָהֶ֖ם הַמַּלְבּֽוּשׁ׃

עַל הַמֶּלְתָּחָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: לְדִמְמָנָא עַל קוֹמַטְרַיָּא, אַרְגָּזִים וְקֻפְסָאוֹת, שֶׁכּוֹרְכִין בְּתוֹכָן וְגוֹנְזִין תַּכְשִׁיטֵי עוֹבְדֵי הַבַּעַל.

וַאֲמַר לְדִמְמַנָא עַל קוּמְטְרַיָא אַפֵיק לְבוּשָׁא לְכָל פַּלְחֵי בְעָלָא וְאַפֵּיק לְהוֹן לְבוּשָׁא:

הוצא לבוש. הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם, לשלא ימלט מי מהם:

המלתחה. הוא מקום גנוזת כריכי מלבושי כהני הבעל, והוא הפוך מן (איוב לח ט): וערפל חתולתו, וכן תרגם יונתן: קומטריא, ובמשנה (כלים פרק טז משנה ז): כסוי קמטרא טהור:

ויאמר רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם וכ"א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ"ז ידע שבאו בכוון, ולז"א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה, וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו על ידי מלבושיהם:

ויאמר לאשר על המלתחה. הוא הממונה על אוצר בגדי הכמרים ועובדי הבעל: