וַיָּבֹ֕אוּ לַעֲשׂ֖וֹת זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְיֵה֞וּא שָֽׂם־ל֤וֹ בַחוּץ֙ שְׁמֹנִ֣ים אִ֔ישׁ וַיֹּ֗אמֶר הָאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט֙ מִן־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מֵבִ֣יא עַל־יְדֵיכֶ֔ם נַפְשׁ֖וֹ תַּ֥חַת נַפְשֽׁוֹ׃

נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ. נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵר תַּחַת הַנֶּפֶשׁ הַנִּמְלָט.

וַאֲתוֹ לְמֶעְבַּד נִכְסַת קוּדְשִׁין וַעֲלַוָן וְיֵהוּא מַנֵי לֵיהּ בְּבָרָא תַּמְנִין גַבְרָא וַאֲמַר גַבְרָא דְיִשְׁתֵּיזֵיב מִן גַבְרָא דַאֲנָא מַעֵיל עַל יְדֵיכוֹן נַפְשֵׁיהּ חֲלַף נַפְשֵׁיהּ:

על ידיכם. המסורים בידכם, לשמרם לבל יברחו:

נפשו. נפש השומר הפושע בשמירתו, תחת נפש הנמלט בפשיעתו:

(כד-כה) ויבאו לעשות זבחים ועולות, ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים, ויאמר לרצים ולשלשים צוה שיכום בתוך בית הבעל, ויכום וישליכו הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל: