וַיָּבֹ֤א הַמַּלְאָךְ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר הֵבִ֖יאוּ רָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר שִׂ֣ימוּ אֹתָ֞ם שְׁנֵ֧י צִבֻּרִ֛ים פֶּ֥תַח הַשַּׁ֖עַר עַד־הַבֹּֽקֶר׃

צִבֻּרִים. חֳמָרִין, דְּגוּרִין, מונטי"ס בְּלַעַ"ז.

וַאֲתָא אִזְגַדָא וְחַוִי לֵיהּ לְמֵימַר אַיְתִיאוּ רֵישֵׁי בְּנֵי מַלְכָּא וַאֲמַר שַׁווּ יַתְהוֹן תְּרֵין דְגוֹרִין בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא עַד צַפְרָא:

עד הבקר. להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם:

צבורים. קבוצים, כמו (בראשית מא מט): ויצבור יוסף: