אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת. סֵפֶר הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: הַנֵּזֶר הוּא הָעֵדוּת, שֶׁכָּל הָרָאוּי לַמַּלְכוּת הוֹלַמְתּוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַמַּלְכוּת אֵינָהּ הוֹלַמְתּוֹ.
וְאַפֵּיק יַת בַּר מַלְכָּא וִיהַב עֲלוֹהִי יַת כְּלִילָא וְיַת סַהֲדוּתָא וְאַמְלִיכוּ יָתֵיהּ וּמְשָׁחוּהִי וּטְפָחוּ יַד וַאֲמָרוּ יַצְלַח מַלְכָּא:
ויוצא. ממקום מחבואו:
הנזר. כתר מלכות:
העדות. היא התורה, הנקראת עדות, ותלו אותה בזרועו, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (סנהדדרין כב א) בספר תורה היתירה של מלך, או הוא מלשון עדי וקשוט ורצה לומר: קשט אותו בגדי מלוכה, מאבני יקר:
ויכו כף. היא דרך שמחה:
הנזר. הכתר:
העדות. מלשון עדי וקשוט או על הספר תורה יאמר:
את הנזר ואת העדות. ר"ל הכתר ואחשוב שנתן אצלו התורה שנקראת עדות שיקרא בה כל ימי חייו והיתה עמו כמו שנזכר בתורה:
וימשחוהו. מפני מחלוקת עתליה הוצרכו למשחו מצורף לזה שלא היה מפורסם מאד שיהיה בן המלך: