אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כׇּל־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ׃ {פ}

כִּי לֹא פָתַח. שַׂר הָעִיר לֹא פָתַח לוֹ אֶת הָעִיר, לְקַבְּלוֹ לִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.

הֶהָרוֹתֶיהָ. אֶת הַנָּשִׁים הֶהָרוֹת שֶׁבָּהּ, בִּקֵּע.

בְּכֵן מְחָא מְנַחֵם יַת תִפְסַח וְיַת כָּל דִי בָהּ וְיַת תְּחוּמָהָא מִתִּרְצָה אֲרֵי לָא פְתָחַת תַּרְעָהָא לְאַשְׁלָמָא וּמְחָא וְיַת כָּל מְעַדְיָתָהָא בְּזַע:

מתרצה. מעבר תרצה:

כי לא פתח. על שלא פתח תפסח את שער העיר לבוא בה, ולזה הכה את תפסח ואת גבוליה, אשר מעבר תרצה:

בקע. פתח בטני ההרות, להוציא וולדותיהן:

כי לא פתח ויך הדין הוא כשצרים על עיר אין מקיפים אותה מארבע רוחות אלא מניח צד אחד פתוח שיברח מי שירצה, וכן הדין שאין הורגים נשים וטף כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות מלכים, והוא הכה את תפסח שהיתה מארם ואת גבוליה שמצד תרצה ואת כל אשר בה לא נמלט איש כי לא פתח את הצד הרביעי כפי הדין, וגם את כל ההרותיה בקע שזה גם כן נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל:

ואת גבוליה מתרצה כי לא פתח. ידמה שתפסח לא היתה מארץ ישראל וקרא לה מנחם לשלום ולא הסכימה להשלי' עמו ולא פתח לו ולזה הכה אותה ואת כל אשר בה ואת גבוליה אשר מחוץ לעיר מתרצה ואילך וגם כל המגדלים החזקי' הבנויי' בהרי' אשר בה בקע: