בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֧י עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃

בִּשְׁנַת תְּלָתִין וּתְשַׁע שְׁנִין לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ מְנַחֵם בַּר גָדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֲסַר שְׁנִין בְּשֹׁמְרוֹן:

בשנת שלשים ותשע. רצה לומר: אחר שעבר ל״ט לעזריה, כי שלום מלך בסוף ל״ט לעזריה, ונהרג אחר ירח ימים, ובשנה הבאה בכלות ל״ט לעזריה, בתחלת מ׳, מלך מנחם:

עשר וגו׳. ומקוטעות היו: