הֲלֹֽא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי לְמִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵיאתִ֔יהָ וּתְהִ֗י לַהְשׁ֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃

הֲלֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק. לָמָּה תִתְפָּאֵר וְתִתְגַּדֵּל בָּזֹאת, לֹא שֶׁלְּךָ הִיא, כִּי שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים שֶׁגָּזַרְתִּי עַל הָעַמִּים לַהֲבִיאֲךָ עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי.

לְמִימֵי קֶדֶם. מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן, זֶה סַנְחֵרִיב שֶׁנִּשְׂרַף בְּאֵשׁ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן.

עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ. וְזֶה הַכֹּחַ שֶׁבְּיָדְךָ.

וּתְהִי. בִּיאָתָהּ שֶל גְּזֵרָתִי, לְהִשָּׁאוֹת עָרִים בְּצוּרוֹת, לִהְיוֹת לְגַלִּים נִצִּים, לְגַלֵּי אֲדָמָה שֶׁצּוֹמְחִין בָּהֶן יְרָקוֹת, שֶׁאַתָּה מַחֲרִיבָן בִּגְזֵרָתִי.

לַהְשׁוֹת. לְשׁוֹן שְׁאִיָּה גַּלְמוּדָה.

הֲלֹא שְׁמַעְתָּא מִלְקַדְמִין מַה דַעֲבַדֵית לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם הֲלָא עַל דְשַׁלִיט בְּהוֹן וְאַף עֲלָךְ אִתְנַבִּיאוּ נְבִיֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא תַבְתָּא וְדָא חַזְיָא קֳדָמַי מִיוֹמֵי קֶדֶם לְמֶעְבַּד לָךְ אַף אַתְקֵינְתָא כְּעַן אַיְתֵיתָהּ וְדָא הֲוַת לָךְ לְתַקָלָא עַל דַהֲוָאָה קֳדָמָךְ כְּאִתְרְגוּשַׁת גַלִין דְיִשְׁחוּ קִירְוִין כְּרִיכַן:

למרחוק. מזמן רחוק:

אותה. את הגזירה הזאת עשיתי מימים קדמונים:

ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה, וכפל הדבר במלות שונות:

עתה הבאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידך:

ותהי. אתה תהיה למקל מרדות, להחריב ערים בצורות, לעשותם שממה וגלים, מצמיחים נצים ופרחים:

להשות. מלשון שאיה ושממון, כמו (איוב ל ג): אמש שואה ומשואה:

גלים. הוא כענין תל:

נצים. פרחים, כמו (שיר השירים ז יג): הנצו הרמונים:

הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי. ר"ל על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות הלא שמעת כי למרחוק הודעתי אלו הדברים מהצלחותיך על כל הגוים על ידי עבדי הנביאים וזה לאות כי אותה עשיתי כמו שאמר ישעיה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש ר"ל שמי שיקרא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות הוא מחוייב שיהיה הוא הפועל כי לולי זה איך יתכן שידע הוא מה שיעשה זולתי האלהים אלא אם היה הזולת ההוא משרת אותו בזה ויהי הפועל מסודר מהמודיע זה טרם היותו לא מהמשרת כי איננו הראשון בזה וכבר הארכנו המאמר בזה בראשון מספר מלחמות ה' ובספר ישעיה:

למימי קדם ויצרתיה. ר"ל כי מימי קדם חשבתיה ורמיתיה והוא מענין ויצורי כצל כלם והנה עתה הבאתיה בימי מלכי אשור ותהי זאת המחשבה שחשבתי ועשיתי אותה להשאו' ולהחריב עד שיהיו ערים בצורות לגלים חרבים ועשיתי יושבי הערים קצרי יד כאילו אין להם כח חתו ובושו כי נהיו לשמה כרגע מה שלא חשבו זה מלפנים הנה לא היה להם כח להלח' כאילו הם עשב שדה וירק דשא שאיננו זז ממקומו כשיכרתו אותו וכמו חציר הגרוע שהוא יותר נקל להכרת וכמו העשב השרוף טרם הגיעו להיות קמה: