וַיִּרְאֻ֨הוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִ֤ים אֲשֶׁר־בִּֽירִיחוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָ֛חָה ר֥וּחַ אֵלִיָּ֖הוּ עַל־אֱלִישָׁ֑ע וַיָּבֹ֙אוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה׃

וַחֲזוֹהִי תַלְמִידֵי נְבִיַיָא דְבִירִיחוֹ מִקָבֵיל וַאֲמַרוּ נְחַת רוּחֵיהּ דְאֵלִיָהוּ עַל אֱלִישָׁע וַאֲתוֹ לִקֳדָמוּתֵיהּ וּסְגִידוּ לֵיהּ עַל אַרְעָא:

ויראהו. כשהוא בוקע מי הירדן:

נחה. ענין חניה:

ובזה הכירו בני הנביאים כי נחה רוח אליהו עליו:

נחה רוח אליהו על אלישע. ר"ל שכבר האצילו מרוחו מה שימשך ממנו שיעשה אלישע בדמיון המופתים שעשה אליהו ולזה חלקו לו כבוד רב והשתחוו לו ארצה: