בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּבֹ֣א אֵ֠לָ֠יו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃

בַּיָּמִים הָהֵם. שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי מַפַּלְתּוֹ שֶל סַנְחֵרִיב.

חָלָה חִזְקִיָּהוּ. וְיוֹם שְׁלִישִׁי כְּשֶׁעָלָה בֵּית ה', יוֹם מַפַּלְתּוֹ שֶל סַנְחֵרִיב, וְיוֹם טוֹב שֶל פֶּסַח הָיָה.

כִּי מֵת אַתָּה. בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְלֹא תִחְיֶה. לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם דְּלָא נָסַבְתְּ אִשָּׁה, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת.

בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן מְרַע חִזְקִיָהוּ לִמְמָת וַאֲתָא לְוָתֵיהּ יְשַׁעְיָה בַר אָמוֹץ נְבִיָא וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ פַּקֵיד עַל אֱנַשׁ בֵּיתָךְ אֲרֵי מָאִית אַתְּ וְלָא תֵיחֵי מִמַרְעָךְ:

בימים ההם. אמרו רבותינו ז״ל (סדר עולם פרק כג), שהיה שלשה ימים לפני מפלת סנחריב:

למות. רצה לומר: חולי אנושה ומסוכנת, שיש בה כדי למות:

צו. היה מצוה על עניני ביתך:

בימים ההם חלה חזקיה למות. אחשוב כי אחר הספור הקודם היה זה ולא תפלא ממה שאמר ומכף מלך אשור אצילך כי כבר אפשר שאסרחדון היה מגזם אל ירושלים: