אָנָּ֣ה יְהֹוָ֗ה זְכׇר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּאֱמֶת֙ וּבְלֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃ {ס}

קַבֵּל בְּעוּתִי יְיָ אַדְכַּר כְּעַן יַת דִפְלָחִית קֳדָמָךְ בִּקְשׁוֹט וּבְלֵבָב שְׁלִים וּדְתַקִין קֳדָמָךְ עַבְדֵית וּבְכָא חִזְקִיָה בִּכְיָא סַגִיאָה:

אנה. הוא ענין לשון בקשה:

נא. עתה: