מַה הַצִּיּוּן הַלָּז. רָאָה קֶבֶר, מִצִּדּוֹ אֶחָד עָלָה קִמְּשׁוֹנִים וַחֲרוּלִים, וְצִדּוֹ אֶחָד הֲדַסִּים וּבְשָׂמִים, וְתָמַהּ עָלָיו וְאָמַר מַה זֶּה. וְהֵשִׁיבוּ:
הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים. וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁצִּוָּה לְבָנָיו שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ אֶצְלוֹ.
וַאֲמַר מָה צִיוֹנָא הָדֵין דִי אֲנָא חֲזֵי וַאֲמַרוּ לֵיהּ אֱנָשֵׁי קַרְתָּא קִבְרָא דִנְבִיָא דַייָ דַאֲתָא מִשִׁבְטָא דִיהוּדָה וְאִתְנַבֵּי יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין דַעֲבַדְתָּא עַל אֱגוֹרַיָא בְּבֵית אֵל:
מה הציון. ראה ציון על קבר משונה בגדלו, ושאל עליו של מי הוא:
הקבר. זה הקבר, הוא של איש האלהים וכו׳:
הציון. הוא סימן מצבת מת, וכן (יחזקאל לט טו): ובנה אצלו ציון:
הלז. הזה:
מה הציון הלז. הנה בנו בנין על קבר איש האלהי' להכירו והבנין ההוא נקרא ציון ושאל יאשיהו מה הציון הלז:
