וְאַיְתֵי יַת כָּל כּוּמְרַיָא מִקִירְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְסָאֵיב יַת בָּמָתָא דְאַסִיקוּ בוּסְמִין תַּמָן כּוּמְרַיָא מִגֶבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְתָרַע יַת בָּמַת תַּרְעַיָא דִי קֳדָם תְּרַע יְהוֹשֻׁעַ רַב קַרְתָּא דִי עַל שְׂמָאלָא גַבְרָא בְּמֵיעֲלֵיהּ תְּרַע קַרְתָּא:
ויבא וכו׳. הכהנים מזרע אהרן, אשר נעשו כומרים לעכו״ם, הביאם לירושלים להחזירם בתשובה:
ויטמא. השליך שם נבלות וכדומה:
מגבע. הבמות אשר עמדו מגבע וכו׳:
במות השערים. אשר עמדו מול השערים:
אשר פתח. כמו ואשר בפתח, וכו׳ ולפי שהיתה גדולה מכולם זכרה לעצמה:
שמאל איש. בבוא אל העיר:
ויבא, אחר כך התחיל לבער הבמות, וכבר בארתי (למעלה סי' כ"א) שרוב הבמות היו לשמים, או שיתוף ש"ש וד"א, והביא כהני הבמות שהם הגידו מכל המקומות שנמצאו במות שם וטמא את הבמות על ידי הכהנים עצמם, ולא נתצם מפני שהיו רובם לשמים, וכן נתץ את במות שהיו אצל שערי הערים, והבמה הגדולה שהיה בפתח שער יהושע שהשער הזה היה בשמאל של שער העיר, ומפני שהיה שער הזה שייך לשער העיר עשו לו במה מיוחדת וטמאו גם אותה:
ויבא את כל הכהנים מערי יהודה. כבר באר בספ' יחזקאל כי הכהנים בני צדוק הם אשר לא עבדו ע"ג אך שאר הכהנים חטאו בחטא בני יהודה והנה טמא את הבמות בששם בהם דבר טומאה:
