וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, כָּאן הִתִּיר לָכֶם, שֶׁהִיא אֻמָּה בְּזוּיָה וְנִקְלֵית לְפָנָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: לֹא תִדְרשׁ שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם, אֵלּוּ הָאִילָנוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם.
הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה. שָׂדֶה זְרוּעָה, קומצ"י בְּלַעַ"ז.
וְתִמְחוּן כָּל כְּרַךְ תַּקִיף וְכָל קִרְוִין כְּרִיכַן וְכָל אִילָן דְיָאֵי תְּעַקְרִין וְכָל מַבּוּעַי מַיָא תִּסְתְּמוּן וְכָל אַחֲסַנְתָּא שַׁפֶּרְתָּא תְטוּמוּן בְּאַבְנַיָא:
מבחור. טובה ונבחרה:
תכאיבו. תשחיתו אותה, במה שתשליכו בה אבנים, והוא לשון מושאל מן בעלי חיים, הנכאבים בהשחתה:
החלקה. השדה, כמו (שמואל ב יד ל): ראו חלקת יואב:
והכיתם כל עיר מבצר וגו'. ר"ל שאמ' להם במצו' הש"י שיכו כל עיר בצור' וכל עיר נבחרת ויפילו כל אילן טוב אף על פי שהתור' אמרה לא תשחית את עצה הנה היה זה למצות הש"י לפי שעה להשחית את מואב לפי היכלת ולזה צוה גם כן לסתם להם כל מעין מים ולהכות באבנים כל חלקה טובה כדי שישחיתו תבואתה: