וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה. הַמַּיִם הִתְחִילוּ לֵירֵד מִן הַשָּׁמַיִם בַּבֹּקֶר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, וְכַעֲלוֹת הַמִּנְחָה בָּאִין שׁוֹטְפִין וּבָאִין לְאוֹתוֹ הַנַּחַל, לְפִי שֶׁאָמַר: לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם, בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.
וַהֲוָה בְּצַפְרָא כְּמִיסַק מִנְחָתָא וְהָא מַיָא אָתָן בְּאוֹרַח אֱדוֹם וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא יַת מַיָא:
כעלות המנחה. כאשר בא זמן העלאת מנחת תמיד הבוקר:
ויהי לדעת חכמינו זכרונם לברכה פי' ויהי (דבור זה של אלישע) בבקר, (שאז נבא והגשם התחיל בארץ אדום), וכעלות המנחה (מנחת ערב) והנה מים באים אז הגיעו המים אל הנחל והמפרשים פירשו כעלות המנחה מנחת הבקר:
ויהי בבקר כעלות המנחה. לפי שלא יתכן שיהיו דברי המלכים לאלישע בלילה ולא נכון ג"כ שנאמר שהמתינו לשתות עד למחרת היום ההוא שבאו שם מים מדרך אדום הנה הנראה בעיני בזה שהרצון באמרו ויהי בבקר שזה הרע שאמר לעשות למואב היה בבקר שאחר היום ההוא כמו שיבאר אחר זה אך יעוד בא המי' שם נתקיי' תכף בעת אשר יעלו בו מנחת ערב והוא תמיד של בין הערבי' והוא שכבר הביא הש"י מדרך אדום מים ומלא' הארץ מהם: