וַיֹּ֣אמֶר ׀ שָׁל֗וֹם אֲדֹנִי֮ שְׁלָחַ֣נִי לֵאמֹר֒ הִנֵּ֣ה עַתָּ֡ה זֶ֠ה בָּ֣אוּ אֵלַ֧י שְׁנֵֽי־נְעָרִ֛ים מֵהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים תְּנָה־נָּ֤א לָהֶם֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁתֵּ֖י חֲלִפ֥וֹת בְּגָדִֽים׃

וַאֲמַר שְׁלָם רִבּוֹנִי שְׁלָחַנִי לְמֵימָר הָא כְעַן דֵין אֲתוֹ לְוָתִי תְּרֵין עוּלֵימִין מִטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם מִתַּלְמִידֵי נְבִיַיָא הַב כְּעַן לְהוֹן כִּכְּרָא דְכַסְפָּא וּתְרֵין אִצְטְלָוָן דִלְבוּשָׁא:

הנה עתה זה באו אלי כי יתפלא נעמן שתחלה לא רצה לקחת, ואיך ישלח עתה ויבקש? השיב לו, א. הנה זה עתה באו שהתחדש דבר שלא היה תחלה כי אלה באו עתה ולוקח בעבורם דרך נדבה, ב. תנה להם, שאין הנביא לוקח לצרכו רק להם ובעבורם: