וַיֹּ֣אמֶר נַעֲמָ֔ן הוֹאֵ֖ל קַ֣ח כִּכָּרָ֑יִם וַיִּפְרׇץ־בּ֗וֹ וַיָּ֩צַר֩ כִּכְּרַ֨יִם כֶּ֜סֶף בִּשְׁנֵ֣י חֲרִטִ֗ים וּשְׁתֵּי֙ חֲלִפ֣וֹת בְּגָדִ֔ים וַיִּתֵּן֙ אֶל־שְׁנֵ֣י נְעָרָ֔יו וַיִּשְׂא֖וּ לְפָנָֽיו׃

הוֹאֵל. הִשָּׁבַע שֶׁשְּׁלַחֲךָ.

בִּשְׁנֵי חֲרִטִים. מִינֵי בְּגָדִים וְסוּדָרִין, כְּמוֹ: הַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים, כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. אֲבָל יוֹנָתָן תִּרְגֵּם זֶה 'פַּלְדָּסִין', וְאֶת שֶׁבְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ תִּרְגֵּם 'מְחַכַּיָּא'. וְהַפּוֹתְרִין אוֹמְרִין: בִּשְׁנֵי חֲרִיטֵי, בִּשְׁנֵי כִּיסִין אֲרֻכִּים, פירדיי"ש בְּלַעַ"ז.

אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו. שֶׁל נַעֲמָן.

וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו. לִפְנֵי גֵּחֲזִי.

וַאֲמַר נַעֲמָן שְׁרֵי סַב תַּרְתֵּין כִּכְרִין וְאַתְקֵיף בֵּיהּ וְצַר תַּרְתֵּין כִּכְּרִין דִכְסַף בִּתְרֵין פִּלְדְסִין וּתְרֵין אִצְטַלְוָן דִלְבוּשִׁין וִיהַב לִתְרֵין עוּלֵימוֹהִי וּנְסִיבוּ קֳדָמוֹהִי:

הואל. כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא:

ויפרץ בו. נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו:

ויצר. נעמן קשר ככרים וכו׳, ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם:

הואל. רצה, כמו (לקמן ו ג): הואל נא ולך:

ויפרוץ. הוא הפוך מן ויפצר, והיא היא:

ויצר. וקשר, כמו (ישעיהו ח טז): צור תעודה:

חריטים. מין כיסים, וכן (שם ג כב): והמטפחות והחריטים:

ויצי ככרים כסף בשני חריטים. רוצה לומר שצרר שני ככרים של כסף בשני חריטים או בשתי אמתחות: