וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים. נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ מְסַדֵּר וְהוֹלֵךְ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מִכָּאן שֶׁהָיָה גֵּיחֲזִי דּוֹחֶה הַתַּלְמִידִים מִלְּפָנָיו, וּכְשֶׁנִּטְרַד בָּאוּ תַּלְמִידִים רַבִּים, וְנִדְחַק הַמָּקוֹם מֵהֶם.
וַאֲמַרוּ תַלְמִידֵי נְבִיַיָא לֶאֱלִישָׁע הָא כְעַן אַתְרָא דִי אֲנַחְנָא יַתְבִין תַּמָן קֳדָמָךְ עַק לָנָא:
המקום. בית מדרשם:
צר ממנו. דחוק הוא, להחזיק את כולנו:
ויאמרו, הנה נא המקום פי' חכמינו זכרונם לברכה שבעוד היה גחזי לפניו היה דוחה את התלמידים ועתה נתרבו, ואמרו אליו שהמקום צר מהם כי ישב בשומרון וישיבת כרכים קשה ושאין משיגים שם מעון וצרכם:
צר ממנו. ר"ל דחוק ממנו וידמה כי מפני זה סמך זה לדבר גחזי להעי' כי לרוע תכונת גחזי לא היו התלמידים רבים מאד אך כאשר נפרד גחזי מאלישע אז רבו התלמידים:
