נֵלְכָה־נָּ֣א עַד־הַיַּרְדֵּ֗ן וְנִקְחָ֤ה מִשָּׁם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְנַעֲשֶׂה־לָּ֥נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖אמֶר לֵֽכוּ׃

נֵיזֵל כְּעַן עַד יַרְדְנָא וְנִסַב מִתַּמָן גְבַר כְּשׁוֹרָא חֲדָא וְנַעְבֵּיד לָנָא תַּמָן אַתְרָא לְמִתַב תַּמָן וַאֲמַר אֱזִילוּ:

משם. מן היער הסמוך אל הירדן:

קורה. עץ עב, כמו (שיר השירים א יז): קורות בתינו ארזים:

ונעשה לנו שם מקום לשבת שם. ר"ל שיבנו מהקורו' האלו בית או אהל כשיעשו מקצתם עמודים או יבנו הכותלי' מאבן ויקרו הבית באלו הקורות: