וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. הָיָה שׁוֹלֵחַ וְרוֹאֶה אִם אֱמֶת הוּא.
וְהִזְהִירֹה. שֶׁהִזְהִיר אִישׁ הָאֱלֹהִים מֵעֲבֹר שָׁם.
לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם. עָשָׂה לוֹ כָּךְ, כִּי אִם פְּעָמִים רַבּוֹת.
וּשְׁלַח מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְאַתְרָא דִי אֲמַר לֵיהּ נְבִיָא דַייָ וְאַזְהָרֵיהּ וְאִסְתַּמָר תַּמָן לָא חֲדָא זִימְנָא וְלָא תַרְתֵּין זִמְנִין:
וישלח. שלח אל המקום שאמר לו הנביא, שבני ארם נסתרים בה, והזהירו מלעבור בה, ושלח שם לדעת אם האמת איתו:
ונשמר שם. והיה המלך נשמר משם, כאשר ראה שאמת הדבר:
לא אחת. לא פעם אחת לבד וכו׳, כי אם פעמים רבות הזהירו הנביא, ומצאם אמתיים, ונשמר שמה:
