וַיִּשְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕מֶר מֵעֲבֹ֖ר הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּי־שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְחִתִּֽים׃

מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה. מִלֶּכֶת שָׁם.

נְחִתִּים. חוֹנִים.

וּשְׁלַח נְבִיָא דַייָ לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימַר אִסְתַּמַר מִלְמֶעְבַּר אַתְרָא הָדֵין אֲרֵי תַמָן אֱנַשׁ אֲרָם כְּסָן:

נחתים. ענין ירידה, כמו (יואל ד יא): הנחת ה׳ גבוריך, כי במקום מורד ירדו להסתר:

השמר מעבור המקום הזה כי שם ארם נחתים. ר"ל שתשמור מעבור במקום ההוא כי שם ארם נחתים שהיה בו מלך ארם ועבדיו כי שם ארם יורדים במורד אשר שם להחבא שלא תשמר מהם והנה באומ' נחתים יורדים וחונים תרגום וירד ונחת או יהיה מענין נחת ונשארה התי"ו בקבוץ כמו שנשארה התי"ו במלת נחשתך והרצון בו שהם עומדים שם בנחת בדרך שיעלם היותם שם וכן היה שולח לו אלישע בכל מקום שהיו נסתרים שם מלך ארם ועבדיו לתפשו ולבחון אם היה דבר הנבי' אמת שלח שם מלך ישראל אל המקום ההוא אשר הזהירו מעבור שם ומצא אמתו' דברי הנבי' תמיד לא פעם א' לבד ולא ב' פעמים לבד אך בחן זה פעמים רבות בדרך שנודע למלך ארם כי מלך ישראל היה יודע המקומו' אשר יתחבא שם: