וַיַּעֲבֹ֤ר יוֹרָם֙ צָעִ֔ירָה וְכׇל־הָרֶ֖כֶב עִמּ֑וֹ וַֽיְהִי־ה֞וּא קָ֣ם לַ֗יְלָה וַיַּכֶּ֨ה אֶת־אֱד֜וֹם הַסֹּבֵ֤יב אֵלָיו֙ וְאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וַיָּ֥נׇס הָעָ֖ם לְאֹהָלָֽיו׃

הַסֹּבֵיב אֵלָיו. הַסְּמוּכִים אֶל הַסְּפָר.

וַעֲבַר יוֹרָם לְצָעִיר וְכָל רְתִיכַיָא עִמֵיהּ וַהֲוָה הוּא קָם בְּלֵילְיָא וּמְחָא יַת אֱנַשׁ אֱדוֹם דְמַקְפִין לֵיהּ וְיַת רַבָּנֵי רְתִיכַיָא וְאַפֵּךְ עַמָא לְקִירְווֹהִי:

צעירה. שם מקום מארץ אדום:

קם לילה. כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי:

הסובב אליו. הסמוך אליו, ולא עצר כח ללכת בעומק המלחמה:

וינס. אחר שהכה מה בהם, נס מיד לאהליו, כי פחד מאדום:

ויעבר, וכבר הגיע יורם לתכלית החולשה שירא להלחם עמהם ביום רק קם לילה, ומבואר בד"ה שעבר עם שריו וכל הרכב עמו, ובכ"ז ירא להלחם ביום, והגם שקם לילה לא הכה רק את אדום הסובב אליו רצה לומר אשר היה סביב לירושלים ואת שרי הרכב, ולא גמר המלחמה, וינס העם רצה לומר עם ישראל איש לאהליו ויראו להלחם:

והנה עבר יורם צעירה וכל הרכב עמו. להלחם עם אדום המורד בו והנה לא מרדו כולם בו אך קצתם הלכו בעזרתו כדי להלחם עם המורדים בו מהאדומים וכשהיה זה שהיה משתדל יהורם להלחם עם אדום המורד בו הנה קם אדום המורד לילה והכה את אדום הסובב אליו להלחם עמו והם אשר באו לעזור את יהורם מלך יהודה והכה בלילה שרי הרכב אשר ליורם וינוסו עם ישראל לאוהליו וגם אז מרדה עיר לבנה בישר':