וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֙חַת֙ יַד־יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃

תִּפְשַׁע לִבְנָה. מָרְדוּ יוֹשְׁבֵי לִבְנָה וּמָרְדוּ בַמֶּלֶךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה אֻמָּה הָיוּ, שֶׁהֲרֵי לִבְנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא, וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וּמָרְדוּ בַמֶּלֶךְ.

וּמְרָדוּ אֱדוֹמָאֵי מִתְּחוֹת יַד אֱנַשׁ יְהוּדָה עַד יוֹמָא הָדֵין בְּכֵן מְרַדוּ יַתְבֵי לִבְנָה בְּעִדָנָא הַהִיא:

אז. בעת ההיא פשע גם לבנה, ונזכרת היא ביהושע (טו מב) בערי נחלת יהודה, והיתה סמוכה לאדום, ופשעה גם היא במלך יהודה:

ועל ידי כן ויפשע אדום לגמרי, וכן לבנה שהיתה ממלכות יהודה פשעו בו: