הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם. וְאוֹכְלִים בְּשַׂר בְּהֵמוֹת פְּטוּמוֹת הַמַּאֲכִילִים אוֹתָם עַמִּי הַטּוֹעִים אַחֲרֵיהֶם:
וְקָרְאוּ שָׁלוֹם. וְכַאֲשֶׁר יַאֲכִילוּ יִקְרְאוּ וְיִתְנַבְּאוּ לָהֶם שָׁלוֹם:
וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. וְהִזְמִינוּ עָלָיו לְמִלְחָמָה:
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ עַל נְבִיַיָא דְשִׁקְרָא דְמַטְעַן יַת עַמִי דְמַן מוֹכִיל לְהוֹן שַׁרְוָן דִבְסַר מִתְנַבָּן עֲלוֹהִי שְׁלָמָא וּדְלָא מוֹכִיל לְהוֹן מְזַמְנִין עֲלוֹהִי קְרָבָא:
כה - טעם הנושכים בשיניהם - שדבור לשונם יתעה ישראל וינשכם.
ואשר לא יתן - להם מה שיאכלו ויבקשו.
על הנביאים. נביאי השקר:
המתעים. המוליכים את עמי בדרך מתעה:
הנושכים. אמר למי שהמה נושכים אצלו בשיניהם לאכול משלו קוראים עליו נבואת שלום ולמי אשר לא יתן מאכל אל פיהם המה מזמינים עליו מלחמה ר״ל מתנבאים לו שמלחמה מזומנת לבוא עליו:
המתעים. מל׳ תועה:
הנושכים. חותכים לאכול וכן אם ישוך הנחש (קהלת י׳:י״א):
בשניהם. מל׳ שן:
וקדשו. ענין הזמנה כמו קדשו קהל (יואל ב):
כה אמר ה', ונגד מה שלא רצו לשמוע לנביאי האמת ושמעו קול מורה שקר ונביאי כזב, אמר ה' על הנביאים, שהם מתעים את עמי מדרך הטוב והם מנבאים רק להנאת עצמם, שאם נושכים בשניהם שיתנו להם לאכל ובזה סותמים פיהם מלדבר רע, אז יקראו שלום, ואשר לא יתן על פיהם מאכל לסתמו בו, וקדשו עליו מלחמה וינבאו עליו רעה כמעשה דבר הדיא בפרק הרואה:
