שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמְתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כׇּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ׃

שְׁמָעוּ כְעַן דָא רֵישֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וְשִׁלְטוֹנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל דִי מְקַלְקְלִין אוֹרְחַת דִינָא וְיַת כָּל כְּוַנְתָּא מְעַקְמִין:

שמעו המתעבים, משפט - שאדבר. וכל מלה ישרה שיצאה מפי יעקשו, או פירושו שיעשו עולה לכל.

המתעבים. הממאסים את המשפט ומעקשים את כל דבר הישר כי על היושר יאמרו שהוא מעוקם:

המתעבים. מל׳ תעוב ושקץ:

יעקשו. ענין עקום ומעוקל כמו ועם עקש תתפל (ש״ב כב):

שמעו נא זאת, אחר שאמר (בפסוק א') שמעו נא ראשי בית יעקב, ומצדיק דרכי ה' שבא הכל בדין ובמשפט, מסיים דבריו, א"כ שמעו זאת, מה שאומר לכם עתה, אחר שאתם מתעבים משפט, שהוא הדין הנימוסי, וגם את כל הישרה דברים שהשכל מחייב אותו יעקשו, להלוך נגד היושר והשכל, עד שלא ישמעו לא לנימוס הקבוע ההסכמיי ואף לא להשכל הישר: