אַ֭תָּה בַּשֵּׁ֣בֶט תַּכֶּ֑נּוּ וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מִשְּׁא֥וֹל תַּצִּֽיל׃

תציל - שלא תמות הנפש במיתת הגוף, או תציל שלא ימות טרם עתו.

אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול:

משאול. מגיהנם:

אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל שעל ידי כך תציל נפשו משאול מה שבהפך ימות מיתת הנפש:

אתה בשבט תכנו. ותציל נפשו מההפסד והכליון והאבדון: