וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃

בין תבין. תן לבך לדעת מי הוא אם עינו צרה או יפה:

בלועך - הוא בית הבליעה, כלומר או תשים סכין בלועך, אם אתה בעל נפש המתאוה ומושל עליה והזכיר הלחם כי הוא עיקר הסעודה, או הוא כלל המאכלים, כענין: נותן לחם לכל בשר.

ושמת. ר״ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו:

אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע:

שכין. כמו סכין בסמ״ך וכן התמלא בשכות עורו (איוב מ׳:ל״א):

בלועך. ענין בליעה וכן יעלעו דם (שם לט) והבי״ת היא בי״ת השמוש:

ושמת, ב] מצוהו בל יאכל הרבה, בין מצד תאותו אם בעל נפש ובעל תאוה, אתה, אז תשים סכין בלחייך לעצור בל תאכל הרבה:

אם בעל נפש אתה. ללחום ולהזין ממזונו והוא בעל תאוות המושל בשכלו:

ושמת. הנה תשים קוצים בגרונך ובבית הבליעה שתחנק בהם: