כִּ֣י שָׁ֤ב יְהֹוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃

כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְּבָר.

בְּקָקוּם. בְּזָזוּם וְהֵרִיקוּם, לְשׁוֹן ׳בְּקִיקָה׳ נוֹפֵל עַל גֶּפֶן.

אֲרֵי אָתִיב יְיָ תּוּקְפֵיהּ לְיַעֲקֹב רְבוּתֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי בְזוּנוּן בָּזוֹזִין וְקִרְוֵי תוּשְׁבַּחְתְּהוֹן חַבִּילוּ:

כי - עתה ישיב השם שבות גאון יעקב כגאון ישראל, בהיותו בארצו. הטעם ישיבם לגאונם, כמו שהיו ישראל מימי קדם בגאונם.

ומלת בקקום - תורה כי הפועל יוצא והנה יהיה גפן בוקק פועל והפועל הוא הפרי שישוה לו, או תהיה כמלת שב שתמצא עומדת ויוצאה. וטעם כי בקקום - שמום כגפן בוקק על כן.

וזמוריהם - כמו: ויכרתו משם זמורה ושב לפרש המפיץ העולה.

כי שב וגו׳. כי עתה יניח וישקיט ה׳ את גאון יעקב להיות כגאון ישראל ר״ל כמו שהיה מאז ומקדם:

כי בקקום בוקקים. כי המריקים הם הכשדים הריקו את אשור ושחתו זמוריהם ר״ל לקחו עשרם והרגו גבוריהם ולכן תשב במנוחה והשקט כי אין לך לפחוד עוד מאשור:

שב. ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיה ל):

גאון. ענין רוממות וממשלה:

בקקום בוקקים. ענין ריקות כמו גפן בוקק (הושע י):

וזמוריהם. כן יקראו ענפי הגפן כמו ויכרתו משם זמורה (במדבר י״ג:כ״ג):

כי שב ה' את גאון יעקב, שגם עשרת השבטים שהיו בגלות תחת ידו נתן להם רשות לשוב לארצם, ויהיה גאונם דומה כגאון ישראל שהוא שבט יהודה שלא היו תחת ידו, כי עד עתה בקקום בוקקים היו דומים כגפן שהריקו את פירותיו, וגם זמורותיהם שחתו ששחתו זמורות הגפן עצמו, ר"ל שמלבד ששללו את ממונם הגלום מארצם עד שלא יוכלו עוד לשאת ענף ולעשות פרי, (וגם אם נאמר שהיה מעשה זו בימי קדם, צ"ל שמלך אשור כבר התחיל להשליח חילו בעשרת השבטים מזמן קדם הגם שלא נזכר בכתוב :