מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאׇדָּ֗ם אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הׇרְעָֽלוּ׃

מָגֵן גִּבּוֹרֵיהוּ. שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הַצָּרִים עַל אַשּׁוּר.

מְאָדָּם. מְאָדָּמִים הֵם. וְאַנְשֵׁי חֵילָם מְתֻלָּעִים. לְבוּשֵׁי זְהוֹרִית.

בָּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ. בְּיוֹם שֶׁהוּא מוּכָן לָצֵאת בַּצָּבָא מְצַחְצֵחַ רֶכֶב בַּרְזֶל שֶׁלּוֹ, וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ פְּלָדוֹת, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מִין הַמְּצַחְצַחַת בַּרְזֶל יָפֶה, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין פְּלָדוֹת לְשׁוֹן ׳לַפִּיד אֵשׁ׳ בְּדֶרֶךְ הַהֵפֶךְ.

וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְרַבְנֵי מַשְׁרִיתְהוֹן מְסַרְבְּלִין בְּצִבְעוֹנִין״.

הָרְעָלוּ. מְעֻטָּפִין, וְדוֹמֶה לוֹ (ישעיהו ג:יט) ״הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁרוֹת וְהָרְעָלוֹת״. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה שָׁנִינוּ ״מַדְיוֹת רְעוּלוֹת״ מַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף ס״ה, ע״ש).

תְּרִיסֵי גִבָּרֵיהוֹן מְסַמְקִין גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא לְבִישִׁין דְזָהֲרִיתָא בְּאֶשְׁתָּא פִּילֵי רְתִיכֵיהוֹן זַמִינִין לְיוֹם קִשׁוּטֵיהוֹן וְרַבָּנֵי מַשִׁרְיָתְהוֹן מְסַרְבְּלִין בְּצִבְעוֹנִין:

מגן - אמר רבי משה הכהן: כי גבורהו בתוספת ה"א לשון רבים וככה בהתפללו בעד רעהו. ולא דבר נכונה, כי פיו כמו פיהו אחיו אחיהו שיו שיהו וטעם רעהו שהתפלל בעבור כל אחד.

וגבורהו - שם המין שכולל גבורת הגבורים.

מתלעים - שלובשים תולעת שני.

ביום הכינו - הרכב כאילו אש פלדות יוצא במרוצתו. ומלת פלדות זרה אולי היא הפוכה לפידות.

והברושים הרעלו - כמו רעדו ברושי היער. ויפת אמר: כי הם חניתות.

מגן גבוריהו מאדם. המגן של גבורי הבוקקים הכשדים יהיו אדומים מדם החללים:

אנשי חיל מתולעים. יהיו מלובשים בגדי תולעת שני שהיא צבע אדומה ר״ל בגדיהם יהיו צבועות מדמי ההרוגים:

באש פלדות הרכב וגו׳. ר״ל ביום שהכינו את הרכב למלחמה היה נראה כאלו הולך בלפידי אש כי הברזל שעל גלגלי הרכב היה מוציא ניצוצי אש במרוצתם על הסלעים:

והברושים הרעלו. ר״ל המקלות של ברוש העשויות כחניתות המחודדות בראשן כבר הושם שם הסם הממית כי הכינו מקלות כאלה על המלחמה:

גבוריהו. גבוריו:

מאדם. מל׳ אודם:

מתלעים. ל׳ תולעת שני והיא צבע אדומה:

פלדות. מל׳ לפיד אש בדרך ההפוך והוא העץ שהשלהבת נאחז בו:

והברושים. ר״ל מקלות מאילני ברוש:

הרעלו. ענינו סם הממית ודוגמתו יין תרעלה (תהילים ס׳:ה׳) המטמטם את הלב מרוע תכונתו והוא מל׳ ערל בדרך ההפך שהוא ענין אוטם כמו ערלה אזנם (ירמיה ו):

מגן, עתה חוזר לספר חורבן הראשון של נינוה בפרטות, תחלה בטח המלך סרדנאפל על המון גבוריו שנצחו את המלחמה עד שמגן גבוריהו היה מאדם צבוע אדום, שהוא אות שישפכו דם רב ולא יחמולו, אנשי חיל שלו הם מתולעים לבשו מלבושים צבועים בדם תולע לסימן רצח ודם, באש פלדות הרכב, הרכב שהוכנו עתה מחדש למלחמה נתנו באש פלדות דהיינו בלפידי אש שיהיו חדשים כאילו הוכנו היום, והברושים הרעלו, החניתות שהיו מעצי ברושים המשחו ברעל וסם המות: