וְאֶת־רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵ֠ינוּ וּפְרִ֨י כׇל־עֵ֜ץ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל־לִשְׁכ֣וֹת בֵּית־אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ׃

ופרי כל עץ תירוש - כן הוא פרי תירוש ויצהר.

המעשרים - לוקחי המעשר.

ראשית עריסותינו. זה החלה מן העיסה:

ותרומותינו. זה תרומת דגן:

ופרי וגו׳. תרומות פרי תירוש ויצהר:

אל לשכות. לשומם בהלשכות והכהני׳ יחלקו ביניהם:

המעשרים. הלוקחים המעשרות בכל הערים אשר אנחנו עובדים את האדמה בחרישה וקצירה וכאומר עם שאנחנו עובדים את האדמה מ״מ נותן למי אשר לא עמל בה:

עריסותינו. ענין עיסה כמו ראשית עריסותיכם (במדבר ט״ו):

תירוש. יין:

ויצהר. שמן:

ואת ראשית, הוא נכון מאד לדעת הרמב"ם דבימות עזרא לא היו חייבים בחלה ותו"מ רק מדבריהם [כמ"ש בה' תרומות סוף פ"א] וא"כ כל מה שקבלו ע"ע היה מדברי חכמים, ולדעת הראב"ד שהתרומ' היא מה"ת ורק חלה דרבנן, י"ל שקבלו עליהם תרומות שאר פירות כמ"ש ופרי כל עץ, שלשטתיה [פ"א מה' מעשרות ה"ט] אין חייב מה"ת רק דגן תירוש ויצהר, ועז"א ומעשר אדמתנו, ר"ל מכל מה שגדל באדמה, והם הלוים המעשרים, שהם לוקחים המעשר בכל ערי עבודתנו בכ"מ שעובדים בשדה:

ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר. ר"ל תרומות הדגן ותרומת פרי כל עץ שנגמרה מלאכתו כמו תירוש ויצהר: