האמללים - חברו: כי אומלל אני והם לשון כריתה ושברון הגוף מרוב סבל.
היעזבו - הראשון ענין מעזיבה.
היזבחו - כמו לזבח חנכת הבית והטעם היקריבו זבח חנכת הבית.
היכלו - הישלימו בנינם ביום הידוע שהם משערים להשלים.
היחיו את האבנים - כי האבן השרופה כמת היא נחשבת.
מה וכו׳. ר״ל מה תועלת במעשיהם:
היעזבו. וכי יחזקו את החומה לעצמם במלוי העפר כאומר וכי יש חזוק מה אל החומה:
היזבחו. וכי יזבחו זבחי שמחה במלאות הבנין כאומר וכי בנין חלוש כזה ראוי לשמוח בו:
היכלו ביום. וכי ישלימו הבנין ביום אשר יחשבו להשלימו כי דבריו היה בעת החילם לבנותו וכאומר הלא בוני החומה מועטים המה ומתי ישלימו הבנין:
היחיו. וכי יוכלו לחזק את האבנים אשר המה לקוחים מערמות העפר הנעשים מצרורות אבני החומה הנפולה:
והמה. הלא האבנים האלה המה שרופות באש וחוזק מה להם:
האמללים. הנכרתים וחלושים כמו כי אומלל אני (תהילים ו׳:ג׳):
היעזבו. מלשון מעזיבה והוא מלוי העפר לחזוק:
היחיו. ענין רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה׳) ובא בדרך השאלה וכמ״ש כי עלתה ארוכה לחומת וכו׳ (לקמן ד׳):
מערמות. ענין גל ותל וכן ויתנו ערמות ערמות (דה״ב ל״א):
היעזבו להם, מענין חיזוק. כמו ויעזבו את ירושלים (למעלה ח') וכי יחזקו החומה, היזבחו היכלו ביום, וכי יזבחו זבחים שבזכות הזבחים יעשה להם נס לכלות המלאכה ביום אחד, או שיעשה להם נס להחיות האבנים שכבר מתו והיו קבורים בערמת העפר והם שרופות? תפסו על צד המליצה על האבנים שם מיתה וחיות:
מה היהודים האמללים עושים וגו'. ר"ל מה היהודים החלשים עושים:
היעזבו להם. ר"ל היחזקו להם העיר היזבחו זבחים בשמחתם אחר השלימם החומה. היכלו וישלימו זה הבנין ביום שהם עסוקים בו. ואמר זה להעיר כי אם לא ישלימו ביום ההוא לא יועיל להם כי למחרת היום יבואו עליהם צריהם וישחיתו את אשר בנו. היתכן להם שיחיו את האבנים שהם בגלי העפר להשיבם בחומה והמה שרופות ונפרצות. ואמר לשון חיים באבנים לפי שהשרפה תכלה לחותם הטבעי אשר היתה בו הויתם ועמידתם ולזה תדמה השרפה בהם למות כי הסירה מהם המהות אשר היו בו אבנים:
