הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהֹוָֽה׃

הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה. בִּתְמִיהַּ, שֶׁמָּא לָהֶם תְּצַפֶּינָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ? לְשׁוֹן "שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו":

תֵּעָגֵנָה. לְשׁוֹן אָסוּר וְכָלוּא כְּמוֹ "עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ". וְיֵשׁ פּוֹתְרִין לְשׁוֹן עִגּוּן, וְלֹא יִתָּכֵן, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד הַנּוּ"ן דָּגֵשׁ אוֹ לִכְתֹּב שְׁנֵי נוּנִי"ן:

כִּי יָצְאָה בִי יַד ה'. אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "יַד ה'" מַכַּת דֶּבֶר הוּא. וּבִנְיַן אָב לְכֻלָּם "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה":

הלהן תשברנה. הנו"ן תחת המ"ם, והפך 'כי מר לי מאד מכם'. והמה באו בית לחם, מלת תשברנה דבוקה עם אות למ"ד או עם מלת אל כמו 'עיני כל אליך ישברו'.

תעגנה. מבנין נפעל ואין לו חבר.

לבלתי היות לאיש. היות כל אחת מהן לאיש כמו ויתלו שניהם על עץ.

אל בנותי. כלומר אל תלכנה עמי.

כי יצאה בי. גזירת השם שיצא מלפניו או שהיתה נמסרת ויצאה בי עד שנראתה.

יד ה'. מכה כי ביד היא בלשון בני אדם דבר הכתוב.

שבה יבמתך. מגזרת יבמה כבר פירשנוה בתורה.

אל עמה ואל אלהיה. לעד שהתגיירו.

הלהן תשברנה, [גדר השבר הוא המקוה על דבר ברור שהסברא נותנת שימלא תקותו בעתו, כמו שברו על ה' אלהיו, וכן אם המצא השבר בעתו, ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, אליך ישברון ואתה נותן להם את אכלם בעתו] ר"ל הלא יש ספק אם יגדלו כלל כי יוכל להיות שימותו בקטנותם, אולם גם אם יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש, אל בנותי במדרש מפרש מלת אל, מלשון אלי כבתולה (יואל א׳:ח׳) אללי לי (מיכה ז׳:א׳) ר"ל אוי ואבוי לי יותר מכם. כי יצאה בי יד ה', יד ה' המורה על המכה לא נמצא בלשון יציאה רק בלשון הויה, תהי ידך בי, היתה בי יד ה', ולשון יציאה הבא פה מורה שכבר כלה בה כל מכותיו עד שא"א עוד שיכה אותה שנית, ועז"א במדרש יצאה בי, בי ובבני ובבעלי, ר"ל שאחר שהכה את כלם לא נשאר עוד דבר שיכה שנית, אבל בכם היתה יד ה' ולא יצאה: