שְׁמוֹת א׳ · י״ד

וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכׇל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כׇּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃

במילים פשוטות

המצרים ממררים את חיי ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודת השדה. אונקלוס מתרגם ״בטינא ובלבנין״, בטיט ובלבנים, ומדגיש שכל עבודתם הייתה בקושי. רשב״ם מבאר ש״עבודה בשדה״ היא חריש וקציר, ש״את כל עבודתם״ פירושו עם כל עבודתם, וש״אשר עבדו בהם״ מוסב על העבודה בתוך העיר. אבן עזרא עוסק בכללי הדקדוק של המילים. הפסוק מציג את היקף השעבוד המקיף, המשתרע גם על עבודות הבניין וגם על עבודות השדה, ומדגיש את מרירות החיים שנכפתה על ישראל תחת שלטון מצרים.
מבוסס על אונקלוס, רשב״ם, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַמְרָרוּ יָת חַיֵיהוֹן בְּפָלְחָנָא קָשְׁיָא בְּטִּינָא וּבְלִבְנִין וּבְכָל פָלְחָנָא בְּחַקְלָא יָת כָּל פָּלְחָנְהוֹן דְאַפְלָחוּ בְהוֹן בְּקַשְׁיוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וימררו. ידוע הוא כי התי"ו סימן לנקבות על הרוב, והמ"ם סימן לזכרים, כמו מועדות (דה"ב ח יג) ומועדים (ברא' א יד), ודרך חכמי ספרד כי בניני הפעלים שמורים ולא תחסר אות מן השרש, ואינם כן, רק שמות דברים יאמרו כאשר נמצאו, כי יחיד מן מועדות מועד לא מועדה, כאשר יאמר החכם בעיניו כי מן מקום יאמר מקומים וממקומות מקומה אולי יפקח עיניו ויראה, כי מן בכור יאמר בכורים, למכה מצרים בבכוריהם (תה' קלו י), והנה ובכורות בקרך (דבר' יד כג), א"כ יהיה היחיד בכורה, וככה לבנים, לא יאמר לבן כ"א לבנה:

וטעם בחומר ובלבנים, לבנות בתים וגדרות, גם לחרוש ולקצור, ולזמור ולבצור, וזה את כל עבודה בשדה ואח"כ כלל את כל עבודתם לצרכיהם:

אשר עבדו בהם. ישרתו בעבור שנים, עבדו בהם בפרך, וגזרת עבד בלא בי"ת אחריה היא עבודת העבד וככה "עבדתיך" (ברא' ל כו), ואם אחריה בי"ת הוא על ב' דברים, האחד בעבור, כמו "ויעבד ישראל באשה" (הושע יב יג) והשני לא תעבוד בו בפרך כדרך "אשר לא עובד בה" (דברי' כא ג), וככה אשר לא יעבד בו (שם שם ד), כי כתוב והארץ הנשמה תעבד (יחז' לו לד) ועל הדרך הזה "כנושה כאשר נושה בו" (ישעי' כד ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ובכל עבודה בשדה - חריש וקציר.

את כל עבודתם - עם כל עבודתם.

אשר עבדו בהם - בתוך העיר. בפרך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם. כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לַחֲטֹא בְּדֵעוֹת וּבְמַעֲשִׂים, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ (יחזקאל כ:ח) "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם". וְכֵן הָיְתָה יַד צָרֵיהֶם עֲלֵיהֶם הָלוֹךְ וְקָשֶׁה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ובכל עבדה בשדה לחרוש ולקצור לזמור ולבצור.

את כל עבדתם. עם כל עבודתם אשר עבדו עמהם בתוך העיר בפרך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְמָרְרוּ אֶת וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה פֵּרוּשׁ, בַּעֲבוֹדָה שֶׁהִיא קָשָׁה מִצַּד עַצְמָהּ אֲפִלּוּ בְּמוּעָט מִמֶּנָּה, וְהוּא עֲבוֹדַת חֹמֶר וּלְבֵנִים וַעֲבוֹדַת שָׂדֶה.

וְאָמְרוֹ אֵת כָּל עֲבוֹדָתָם וְגוֹ׳, כִּי לֹא תֹאמַר שֶׁהִרְפּוּ יָדָם מֵהֶם מִשִּׁעוּר הַבִּנְיָן שֶׁקָּצְבוּ לָהֶם מִקּוֹדֶם, אֶלָּא שֶׁקִּצְבַת עֲבוֹדָה רִאשׁוֹנָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת וְהוֹסִיפוּ לָהֶם. כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר שֶׁאַחַר שֶׁשָּׂמוּ עֲלֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ שֶׁיִּבְנוּ בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁיִּהְיֶה הַחֹמֶר וְהַלְּבֵנִים מוּכָנִים לִפְנֵיהֶם, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת הֲכָנַת הַחֹמֶר וְהַלְּבֵנִים וְכָל עֲבוֹדַת הֲכָנַת הַבִּנְיָן, וְלֹא הֵקֵלּוּ מִצַּד זֶה שִׁעוּר עֲבוֹדָה רִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ אֶלָּא אִתָּהּ עִמָּהּ. וְזֶה מֵהַהִתְחַכְּמוּת פֶּן יִרְבֶּה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּ לְהַמְעִיטָם כִּי נִתְרַבּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּיקוּ לְדָבָר זֶה, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן ״וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳ לְהָמִית הַזְּכָרִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל