דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃

הפסוק חותם את מניין השבטים ומזכיר את דן ונפתלי, בני בלהה שפחת רחל, ואת גד ואשר, בני זלפה שפחת לאה. אבן עזרא עומד על דרכי חיבור השמות בכתוב ומונה כמה אופנים שבהם מצטרפים שמות זה לזה במקרא, שהצירוף שכאן הוא אחד מהם. מבחינת התוכן משלימה רשימה זו את מניין בני יעקב שירדו מצרימה, ובכך מסתיימת ההקדמה המחברת את סוף ספר בראשית לתחילת סיפור הגלות והשעבוד במצרים.