וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

יצג. יְהֵא מֻצָּג בִּמְקוֹמוֹ:

וּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וַאֲמַר אֱזִילוּ פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ לְחוֹד עָנְכוֹן וְתוֹרְכוֹן שְׁבוּקוּ אַף טַפְלְכוֹן יֵזֵיל עִמְכוֹן:

ויקרא. אחר ג' ימים שראו אור:

רק צאנכם ובקרכם יצג. לדעת מה בלב משה אם דעתו לברוח, ואמר גם טפכם ילך, כמו שאמר לו משה בתחלה בנערינו ובזקנינו נלך (פ' ט):

רק צאנכם ובקרכם יצג לערבון שתשובו.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת קָרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, מִכָּל מָקוֹם לֹא קָרָא עַכְשָׁיו כִּי אִם אֶת מֹשֶׁה, כִּי יָדַע שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, וְחָשַׁב שֶׁאוּלַי זֶה הָיָה סִימָן עַל הֶעָתִיד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סְגֻלָּה לְהָבִיא הָאוֹרָה בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ.

רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג. אִם צֹאנָם וּבְקָרָם יֻצָּג, אִם כֵּן מָה יִזְבְּחוּ? וּמִלַּת ״רַק״ מְיוּתֶּרֶת. וְלָמָּה קְרָאָם כָּאן ״צֹאן וּבָקָר״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״? וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הִכְנִיס ״צֹאן וּבָקָר״ בֵּין הַדְּבֵקִים, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה׳, גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג״, כִּי לֹא יִפּוֹל אַחַר ״יֻצָּג״ אָמְרוֹ ״גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ״, וּמִלַּת ״גַּם״ מְיוּתֶּרֶת. וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶּׁאָמַר ״גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת״ (שמות י:כה), אִם ״גַּם״ זֶה לְרַבּוֹת בָּא מִקְנֵה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן לָמָּה חָזַר וְאָמַר ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ (שמות י:כו), הֲלֹא כְּבָר כְּלָלוֹ בְּמִלַּת ״גַּם״? וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁ״מִקְנֵינוּ״ הַיְינוּ גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, כִּי בְּלִי סָפֵק הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל גַּם גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וְגַם מִקְנֵינוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רָאוּי לְהַקְרִיב מֵהֶם קׇרְבָּן, מִכָּל מָקוֹם ״מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (שמות י:כו), רוֹצֶה לוֹמַר מִמֶּנּוּ נִקַּח וְנִמְכּוֹר אוֹתָם וְנִקְנֶה בִּדְמֵיהֶם צֹאן וּבָקָר לַעֲבוֹדַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי מִמֶּנּוּ נַעֲבוֹד״, אֶלָּא נָקַט לְשׁוֹן מִקָּח וְקִנְיָן, וְאִם כֵּן בְּעַל כׇּרְחֲךָ מִקְנֶה זֶה מְדַבֵּר בְּאֵינָן רְאוּיִין לְהַקְרָבָה.

אַךְ כְּדֵי לְיַשֵּׁב כָּל הַסְּפֵקוֹת, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קָנוּ מִקְנֶה הַרְבֵּה מִלְּבַד אוֹתָן צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּבָר, כִּי יָדְעוּ שֶׁיֵּלְכוּ לַמִּדְבָּר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם מִקְנֶה, וְחָשַׁב פַּרְעֹה שֶׁלְּכָךְ קָנוּ כְּדֵי לִזְבֹּחַ מֵהֶם לַה׳ וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לִקַּח מִבֵּיתָם פָּר וּמִמִּכְלְאוֹתָם עַתּוּדִים, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״מִקְנֵנוּ״, דְּהַיְנוּ צֹאן וּבָקָר שֶׁקָּנוּ עַכְשָׁיו, וְעַל כֵּן אָמַר פַּרְעֹה ״רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג״, וּבְמִלַּת ״רַק״ מִיעֵט מִקְנֵה קִנְיָנָם שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם כְּדֵי לִזְבֹּחַ, וְלֹא זוֹ מִקְנֶה פְּשִׁיטָא שֶׁיֵּלֵךְ כִּי אֵין זְבִיחָה זוּלָתָם, אֶלָּא גַּם ״טַפְּכֶם״ שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ עֲבוֹדָה כִּי אִם לְשֵׁם שִׂמְחָה לְבַד, מִכָּל מָקוֹם יֵלֵךְ. וּמֹשֶׁה אָמַר: לֹא זוֹ שֶׁ״צֹּאנֵנוּ וּבְקָרֵנוּ״ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר פְּשִׁיטָא שֶׁיֵּלְכוּ, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא נִקַּח לִזְבֹּחַ לַה׳ מִבְּכוֹרוֹת צֹאנֵנוּ וּבְקָרֵנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד לִקְנוֹת מִן הַשּׁוּק לִזְבֹּחַ לַה׳ וְלֹא לִקַּח מִמִּכְלְאוֹת מִבְחַר צֹאן וּבָקָר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר, אֶלָּא אֲפִלּוּ ״גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת״. וְאִם תֹּאמַר: אִם כֵּן, מִסְּתָמָא דַּעְתְּכֶם לְהַקְרִיב הַמֻּבְחָר וְהַיְנוּ צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ גְּדֵלִים עַל אֲבוּסְכֶם, וְאִם כֵּן מַה שֶּׁקְּנִיתֶם דַּעְתְּכֶם לְהַשְׁאִיר לָכֶם, וְאִם כֵּן לְפָחוֹת יֻצַּג פֹּה אוֹתוֹ מִקְנֶה שֶׁקְּנִיתֶם שֶׁהֲרֵי אֵין דַּעְתְּכֶם לְהַקְרִיב מִמֶּנּוּ, עַל זֶה אָמַר ״גַּם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ וְגוֹ׳, כִּי לֹא קָנִינוּ כְּדֵי לְהַשְׁאִיר לָנוּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁ״אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה׳״, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁמָּא יִשְׁאַל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבְּיָדֵינוּ, וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת.

גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. עָשָׂה אֶת הַטַּף טְפֵלָה לָהֶם, וּמֹשֶׁה אָמַר בְּהֵפֶךְ זֶה ״בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ נֵלֵךְ״ (שמות י:ט), הֲרֵי שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָם טְפֵלָה אֲפִלּוּ לַטַּף. לְפִי שֶׁמֹשֶׁה מֵרֹב עֲנָוָה שֶׁבּוֹ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ טָפֵל לְכֻלָּם, לִנְעָרִים וּזְקֵנִים וּבָנִים וּבָנוֹת, כֻּלָּם עִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ עִמָּהֶם אַגַּב כִּי אֲנַחְנוּ טְפֵלִים לָהֶם. וּמַה שֶּׁאָמַר ״בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ״ (שמות י:ט), לְפִי שֶׁהֵמָּה הוֹלְכִים לְהִשָּׁחֵט לַעֲבוֹדַת ה׳, פְּשִׁיטָא שֶׁאֲנַחְנוּ טְפֵלִים לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לג:א) ״אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה׳״ (תהלים לו:ז) - אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה. אֲבָל פַּרְעֹה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד לֹא יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם טָפֵל אֶל הַטַּף, עַל כֵּן אָמַר ״גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם״, לַעֲשׂוֹתָם עִקָּר וְהַטַּף טָפֵל לָהֶם. וּמַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ (שמות י:כו), הֲרֵי שֶׁעָשָׂה הַמִּקְנֶה טָפֵל, לְפִי שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בְּמִקְנֶה קִנְיָן, וּמִדֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמִים שֶׁמָּמוֹנָם טָפֵל לָהֶם וְהֵם מוֹשְׁלִים עַל קִנְיָנָם, לֹא כְּדֶרֶךְ הַפְּחוּתִים שֶׁקִּנְיַן מָמוֹנָם מוֹשֵׁל עֲלֵיהֶם אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר בָּזֶה פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח בְּפָסוּק ״יֶשׁ לִי רָב״ (בראשית לג:ט), עַיֵּן שָׁם. הֵן לְפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁ״גַּם מִקְנֵנוּ״ קָאֵי עַל גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, הֵן לְפֵרוּשׁ שֵׁנִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּמַה שֶּׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת לְצָרְכָּם, סוֹף סוֹף הַכֹּל קִנְיַן מָמוֹן, וְאֵין מִדֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמִים לַעֲשׂוֹת עַצְמָם טָפֵל וּמָמוֹנָם עִקָּר. אֲבָל לְמַעְלָה נֶאֱמַר ״בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ״, לַהוֹלְכִים לַעֲבוֹדַת ה׳ לְהִשָּׁחֵט, עָשׂוּ עַצְמָם טְפֵלָה כָּאָמוּר.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי הַחֹשֶׁךְ, כִּי קוֹדֶם ״לֹא קָמוּ אִישׁ״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה דִּבֵּר הָרָשָׁע קָשׁוֹת לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ ״אַל תּוֹסֶף וְגוֹ׳ רְאוֹת פָּנַי תָּמוּת״, כִּי אִם חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵהוּ הָיָה מְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים.

גַּם טַפְּכֶם. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְמִיךְ הַהוֹלְכִים יַחַד וְאַחַר כָּךְ הַמֻּצָּגִים, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״לְכוּ עִבְדוּ וְגוֹ׳ גַּם טַפְּכֶם גַּם צֹאנְכֶם״, רַק ״צֹאנְכֶם״ וְגוֹ׳ - אוּלַי שֶׁנִּתְחַכֵּם הָרָשָׁע לְהַקְדִּים הַתְּנַאי קוֹדֶם לַמַּעֲשֶׂה, וְזֶה שִׁעוּר דְּבָרָיו: לְכוּ עִבְדוּ כְּדִבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַגְּבָרִים הֵם הָעוֹבְדִים וְלֹא הַטַּף, רַק אִם תַּעֲשׂוּ תְּנַאי זֶה שֶׁצֹּאנְכֶם וְגוֹ׳ יֻצָּג, בִּתְנַאי זֶה גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ וְגוֹ׳, וְזוּלַת הַתְּנַאי לֹא יֵלְכוּ אֶלָּא הָעוֹבְדִים, שֶׁהֵם הַגְּבָרִים, וְלֹא הַטַּף. וְאִם הָיָה מַקְדִּים הַמַּעֲשֶׂה לוֹמַר ״גַּם טַפְּכֶם״ וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר ״רַק צֹאנְכֶם״, הַמַּעֲשֶׂה קַיָּם וְהַתְּנַאי בָּטֵל. וְאוּלַי שֶׁגַּם בֵּין הַגּוֹיִם יַקְפִּידוּ עַל דִּיּוּק זֶה, לֶהֱיוֹת דִּבְרֵי סְבָרָא וְהֵם דְּבָרִים הָרְגִילִים בְּמֶקַח וּמִמְכָּר.