וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

גם אתה תתן. לֹא דַּיְּךָ שֶׁמִּקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ אֶלָּא גַּם מִשֶּׁלְּךָ תִּתֵּן:

וַאֲמַר משֶׁה אַף אַתְּ תִּמְסַר בִּידָנָא נִכְסַת קֻדְשִׁין וַעֲלָוָן וְנַעְבֵּד קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא:

גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות. גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך:

גם אתה תתן בידנו להקריב בעדך. פרעה לא בקש להתפלל לפי שהיה סבור שאף במקומן של ישראל כמו כן חשך ולא תועיל שום תפלה.

גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ. קָשֶׁה, אֵיךְ שָׁאוֹל יִשְׁאַל עֶבֶד ה׳ זִבְחֵי אֱלֹהִים מֵאִישׁ בָּזוּי וְטָמֵא אֲשֶׁר הֵרִים פִּיו בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נוֹסָף עַל הֱיוֹתוֹ נָכְרִי? הַחֵפֶץ לַה׳ בְּזֶבַח רְשָׁעִים? וַהֲגַם שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה ״אִישׁ אִישׁ״ לְרַבּוֹת (חולין יג,ב), אַךְ וְרַק לֹא לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ.

אָכֵן דִּבְרֵי פִי חָכָם, דִּקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ וְאָמַר וְעָשִׂינוּ, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״לַעֲשׂוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, אֶלָּא נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁהוּא יִתֵּן בְּיָדָם מִקְנֶה הָרָאוּי לִזְבָחִים, וַאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה לַה׳ אֱלֹהֵינוּ לְצֹרֶךְ עַצְמֵנוּ, אֶלָּא שֶׁהוּא יַמְצִיא לָהֶם מַתָּנָה שֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה לְזִבְחֵיהֶם לַה׳. גַּם בָּזֶה לֹא קָשֶׁה אָמְרוֹ ״זְבָחִים וְעוֹלוֹת״ לַתַּנָּא שֶׁאָמַר (מנחות עג:) שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא עוֹלָה וְלֹא שְׁלָמִים, וַהֲרֵי מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב כָּאן ״זְבָחִים וְעוֹלוֹת״, וְלִדְבָרֵינוּ לֹא קָשֶׁה.