רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לענת. כְּתַרְגּוּמוֹ, "לְאִתְכְּנָעָא", וְהוּא מִגִּזְרַת עָנִי - מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת עָנִי וְשָׁפָל מִפָּנַי:
לענת. כְּתַרְגּוּמוֹ, "לְאִתְכְּנָעָא", וְהוּא מִגִּזְרַת עָנִי - מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת עָנִי וְשָׁפָל מִפָּנַי:
וַאֲתָא משֶׁה וְאַהֲרֹן לְוָת פַּרְעֹה וַאֲמָרוּ לֵהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי עַד אִמָתַי מְסָרֵב אַתְּ לְאִתְכְּנָעָא מִן קֳדָמָי שַׁלַח עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי:
ויבא. ידענו כי לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו, כי הוא המליץ, והזכיר עתה משה ואהרן בעבור שהושבו שניהם וגרשם באחרונה שלא עשה כן בכל המכות:
לענות. מבנין נפעל מגזרת עני:
לענת - מן ראה לראות. והוא לשון עוני ועינוי להיכנע ולהיות עני מלפני.
עַד מָתַי מֵאַנְתָּ. הִנֵּה מֵאַחַר שֶׁאֵינְךָ נִכְנָע אֲפִלּוּ עַתָּה שֶׁרָאִיתָ יְכָלְתִּי עַל הָאֲוִיר הַמַּקִּיף, אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לִחְיוֹת בִּלְעָדָיו אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, אֵין לְקַוּוֹת שֶׁתָּשׁוּב מִכֹּחַ שׁוּם גֹּדֶל מַכּוֹת. אֲבָל אוּלַי תָּשׁוּב מִכֹּחַ הַתְמָדָתָם זְמַן אָרֹךְ, לְכָךְ רָאוּי לִשְׁאוֹל עַד אֵיזֶה זְמַן יִהְיֶה גְּבוּל הַתְמָדַת הַמֵּאוּן עִם הַתְמָדַת הַמַּכּוֹת.
ויבא משה ואהרן מה שלא הזכיר בשאר מכות שבאו שניהם שהרי אין צריך שגלוי לכל שאהרן היה עמו בכל דבריו, ומה שהזכירו כאן לפי שעתיד לומר שנתגרשו שניהם דכתיב ויושב את משה ואת אהרן.
לענת מפני לפי שאתה מתגאה על יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד.
כה אמר וגו׳ כמה נבואות ומצות לא נתפרש היכן אמר הקב״ה כגון מכת ארבה, וכגון כחצות הלילה, וכגון שימו איש חרבו על ירכו דעגל, וכגון זאת חקת התורה דפרשת פרה אדומה, וכגון זה הדבר אשר צוה ה׳ דפרשת נדרים, וכן הרבה שאר נביאים אמרו כמה פעמים כה אמר ה׳ ולא פורש היכן אמרן ב״ה ועל זה נאמר מקים דבר עבדו.