כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃

ה׳ מזהיר ״כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבֻלך״. אבן עזרא דן בשם ״ארבה״, ומבאר שאולי נקרא כן בעבור שהוא רב יותר מן המינים האחרים, ומביא ראיה מן הכתוב ״יתר הגזם אכל הארבה״ ומן הכינוי ״חילי הגדול״ שנאמר עליו, ואם כן האל״ף נוספת. הפסוק הוא ההתראה שלפני מכת הארבה: אם ימשיך פרעה בסירובו, יבוא הארבה למחרת בכל גבול מצרים. קביעת המועד המדויק - ״מחר״ - ממשיכה את דפוס ההתראות המקדימות, המוכיחות שהמכה מכוונת בהשגחה ואינה מקרה טבעי, ונותנות לפרעה הזדמנות אחרונה לחזור בו.