וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כׇּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה׃

את עין הארץ. אֶת מַרְאֵה הָאָרֶץ:

ולא יוכל. הָרוֹאֶה לראת את הארץ, וְלָשׁוֹן קְצָרָה דִּבֵּר:

וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְאַרְעָא וְלָא יִכּוּל לְמֶחֱזֵי יָת אַרְעָא וְיֵכוּל יָת שְׁאָר שֵׁזַבְתָּא דְאִשְׁתָּאַר לְכוֹן מִן בַּרְדָא וְיֵכוּל יָת כָּל אִילָנָא דְאַצְמַח לְכוֹן מִן חַקְלָא:

וכסה. דרך משל:

ולא יוכל לראות. תחסר מלת איש, אמר יפת, כי ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה, בעבור הצומח לכם מן השדה:

ולא יוכל - הרואה - לראות הארץ.

העץ הצמח - כי הברד שיבר את כל עץ השדה. ומה שיצמח אחרי כן יאכל הארבה.

וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ. יְקַלְקְלֵהוּ, כְּמוֹ "וְהָיָה לֶאֱכֹל" (דברים לא:יז). "כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב" (תהלים עט:ז).

הצמח לכם מן השדה הברד שבר את כל עץ השדה ומה שיצמח אחרי כן יאכל הארבה.

וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹת הָאָרֶץ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הָרוֹאֶה. וְעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר. וְעוֹד קָשֶׁה לְפֵרוּשׁוֹ, כִּי מַה שֶּׁלֹּא יוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ אֵין בָּזֶה נַפְקוּתָא לְעִנְיַן הַנֵּזֶק, וּלְפָחוֹת הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים מַאֲמַר ״וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵיטָה״, כִּי זֶה עִקַּר הַנֵּזֶק. וְכֵן בְּשִׁמּוּשׁ הַמַּכָּה נֶאֱמַר גַּם כֵּן (שמות י:טו) ״וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁטַּעַם הָאֲכִילָה הוּא בַּעֲבוּר חֶשְׁכַת הָאָרֶץ, וְהַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר.

וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁמֵּהַיָּדוּעַ שֶׁכָּל סוֹמִים אוֹכְלִים וְאֵינָן שְׂבֵעִים, כָּךְ אַרְבֶּה זוֹ, עַל יְדֵי שֶׁרִבּוּיָם גּוֹרֵם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, גַּם הָאַרְבֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת מָה שֶׁהוּא אוֹכֵל, וַהֲרֵי הוּא אוֹכֵל כְּסוּמָא בַּאֲרֻבָּה וְלֹא יִשְׂבָּע. וְעַל כֵּן יֹאכַל אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה (שמות י:ה), וְעוֹד לֹא יִשְׂבַּע עַד שֶׁיִּכָּנֵס מִן הַשָּׂדֶה גַּם אֶל הַבָּתִּים, ״וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ״ וְגוֹ׳ (שם). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת״, הַיְינוּ הָאַרְבֶּה שֶׁהִזְכִּיר לְפָנִים לֹא יוּכַל לִרְאוֹת הָאָרֶץ. וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה הָאַרְבֶּה אֶת הָאָרֶץ, יֹאכַל אֶת הַכֹּל וְלֹא יִשְׂבַּע עַד אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אַחַר כָּךְ גַּם אֲשֶׁר בַּבָּתִּים. וּמַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁבְּשִׁמּוּשׁ הַמַּכָּה לֹא אָכְלוּ כִּי אִם אֶת שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְלֹא מָצִינוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לַבָּתִּים, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן״ (שמות י:טז) - לָמָּה לֹא נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״וַיְמַהֵר״ בְּשׁוּם מַכָּה? אֶלָּא לְפִי שֶׁיָּדַע פַּרְעֹה שֶׁאִם לֹא יִמְצְאוּ בַּשָּׂדוֹת יֹאכְלוּ גַּם מַה שֶּׁבַּבָּתִּים, עַל כֵּן ״וַיְמַהֵר פַּרְעֹה״ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לְבֵיתוֹ. וּלְכָךְ ״וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי״ (שם י:יז) - וְעַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לַבָּתִּים.