וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃

ויאמר משה כה אמר ה'. בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַרְעֹה נֶאֶמְרָה לוֹ נְבוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁיָּצָא מִלְּפָנָיו לֹא הוֹסִיף רְאוֹת פָּנָיו:

כחצת הלילה. כְּהֵחָלֵק הַלַּיְלָה: כחצת. כְּמוֹ "בַּעֲלוֹת" (מלכים א י"ח), "בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ" (תהילים קכ"ד), זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ לְיַשְּׁבוֹ עַל אָפְנָיו, שֶׁאֵין חֲצוֹת שֵׁם דָּבָר שֶׁל חֲצִי. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ כְּמוֹ כַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְאָמְרוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה "כַּחֲצוֹת", שֶׁמַּשְׁמַע סָמוּךְ לוֹ, אוֹ לְפָנָיו אוֹ לְאַחֲרָיו, וְלֹא אָמַר "בַּחֲצוֹת", שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה וְיֹאמְרוּ מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא (ברכות ד'):

וַאֲמַר משֶׁה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כְּפַלְגוּת לֵילְיָא אֲנָא מִתְגְלִי בְּגוֹ מִצְרָיִם:

כחצות הלילה. יש מדקדקים שאמרו כחצות שם הפועל, והטעם כאשר יהיה חצי הלילה בשוה, כי רצו לדמותו כמו ויהי בחצי הלילה (יב כט), וידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום כ"א בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת, ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה, ולפי דעתי אין צורך לכל זה, כי פי' כחצות הלילה, כאשר יעבור חצי הלילה הראשון וככה, בחצי הלילה (יב כט) הנשאר, והעד הנאמן, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת (רות ג ח) "חצות לילה אקום להודות לך" (תה' קיט סב):

וטעם אני יוצא, על הגזרה היוצאת מאת השם:

ויאמר משה לפרעה כה אמר ה' כחצות - כחצות מן חצה כמו כעשות מן עשה. כעלות המנחה מן עלה. כלומר: כשיגיע זמן יציאת ישראל כשיחצה הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ובשעת מעשה ראוי לכתוב ויהי בחצי הלילה בבי"ת זהו לפי פשוטו. כי כשאמר למשה לפני הזמן של מכת בכורות אז ראוי לומר כחצות כלומר: כשיגיע אותו זמן שיחצה הלילה.

ויאמר משה פרש״‎י: פרשה זו בעמדו לפני פרעה נאמרה לו. פירוש נאמרה לו לפרעה מפי משה וראיה לדבר דאי ס״‎ד נאמרה למשה מפי הקב״‎ה אמאי לא פרש״‎י כך גבי ויאמר ה׳‎ אל משה, אלא כן הוא שמשה אמרה לו לפרעה מדעתו כמו שאמר אזהרת מכת ארבה כדאיתא בפסיקתא ובילמדנו גבי פרשה זו. כחצת הלילה מקים דבר עבדו זה הקב״‎ה שקיים דבר משה עבדו שאמר כחצות הלילה.

כחצת הלילה כשיגיע חצי הלילה דוגמת היום אתם יוצאים בחדש האביב. כאן נופל לכתוב כ״‎ף כשיגיע הזמן, אבל בשעת מעשה נופל בו לומר בחצי הלילה בבי״‎ת.

אני יוצא הואיל ואינו שומע בקול שלוחי ארד אני בכבודי.

כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת (ב יא) עַל פָּסוּק ״וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה״ וְגוֹ׳, שֶׁהַנּוֹגְשִׂים הֵקִימוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְלַאכְתָּם בִּקְרוֹת הַגֶּבֶר. וּמֵהֵיכָן לָמַד רַשִׁ״י לוֹמַר כֵּן שֶׁהֱקִימוּם דַּוְקָא בִּקְרוֹת הַגֶּבֶר? וְאוּלַי לָמַד רַשִׁ״י זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ עֳנָשִׁים לְמִצְרַיִם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה בְּכָל עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֲבָל עֲדַיִן לֹא מָצִינוּ עֹנֶשׁ מִצַּד הַזְּמַן, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה״ בְּכָ״ף, כְּמוֹ אוֹתוֹ חֲצוֹת הַלַּיְלָה שֶׁעָשׂוּ לָהֶם עָוֶל וְחָמָס לַהֲקִימָם לִמְלַאכְתָּם כִּקְרוֹת הַגֶּבֶר רִאשׁוֹן שֶׁהוּא בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים שָׂרִים גְּדוֹלִים, כָּךְ הֻכּוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם גַּם כֵּן בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. אוֹ קָאֵי עַל אוֹתוֹ חֲצוֹת דְּאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁהִכָּה אַבְרָהָם אֶת הַמְּלָכִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כָּךְ הֻכּוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״אֲנִי יוֹצֵא״, הַיְינוּ לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּתְּחִלָּה יָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ כְּדֵי לְהַפִּיל שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם, כִּי דָּבָר זֶה אֵין כֹּחַ בְּיַד שׁוּם שָׁלִיחַ אוֹ מַלְאָךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, וְאַחַר זֶה שָׁלַח ה׳ מַשְׁחִיתִים בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם״ וְלֹא אָמַר ״בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁיְּצִיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה בָּאָרֶץ כִּי אִם בַּשָּׁמַיִם, וּבָזֶה מְתוֹרָץ כָּל קֻשְׁיַת הַמְפָרְשִׁים, כִּי אֵיךְ אָמְרוּ עַל מַכַּת בְּכוֹרוֹת ״אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ״ כוּ׳, וַהֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר ״וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם״ (שמות יב:כג)? אֶלָּא מְחֻוַּרְתָּא כִּדְשַׁנֵּינַן. וְנָקַט לְשׁוֹן ״יוֹצֵא״ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו:כא) ״כִּי הִנֵּה ה׳ יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי תענית פ״ב ה״א): יוֹצֵא מִכִּסֵּא רַחֲמִים וְיוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסֵּא דִין. כָּךְ יְצִיאָה דְּהָכָא הִיא לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב (ישעיה לד:ה) ״כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי״, וְאַחַר כָּךְ ״עַל אֱדוֹם תֵּרֵד״. כָּךְ הוּא הָעִנְיָן כָּאן, וְזֶה תֵּרוּץ יָקָר.

כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. כְּבָר דִּבְּרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ד.) בְּטַעַם אָמְרוֹ כַּחֲצוֹת בְּכ״ף. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּין עוֹד עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מג,ג) בְּפָסוּק (בראשית יד:טו) ״וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה״ כִּי לֵיל ט״ו בְּנִיסָן הָיָה. עוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מב) כִּי הֲרִיגַת אַרְבָּעָה מְלָכִים שֶׁהָרַג אַבְרָהָם אִבְּדָה כַּמָּה אֱמוּנוֹת, גַּם הָיְתָה מִלְחָמָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה וּרְשׁוּמָה בְּמַלְכֵי עוֹלָם, כִּי הָיוּ מְלָכִים תַּקִּיפִים וְשָׁלְטוּ עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים גְּדוֹלִים וְתַקִּיפִים, וְאָדָם אֶחָד הוּא וְעַבְדֵי בֵיתוֹ נִצְּחוּם. לָזֶה צִיֵּן לוֹ הַזְּמַן וְאָמַר לוֹ כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הַיָּדוּעַ בָּעוֹלָם, שֶׁיָּצָאתִי לְיֵשַׁע אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, כְּמוֹ כֵן ״אֲנִי יוֹצֵא״ וְגוֹ׳:

אֲנִי יוֹצֵא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לִי כַּמָּה מְשָׁרְתִים, אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי בְּעַצְמִי אֵצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם. וְהַטַּעַם לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: א׳, לְחִבַּת הַבָּנִים, שֶׁתִּהְיֶה יְצִיאָתָם עַל יָדוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. ב׳, כִּי אֵין מַלְאָךְ מַבְחִין הַהַבְחָנָה הַגְּדוֹלָה מִי הוּא שֶׁנּוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אָדָם שֶׁיִּקָּרֵא גַּם כֵּן בְּכוֹר, הֲגַם שֶׁהוּא שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי לַבֶּטֶן, זוּלַת הוּא הַיּוֹצֵר הוּא הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר הַטִּפּוֹת שֶׁצָּר מִי וָמִי הַבְּכוֹר.