וּמֵ֣ת כׇּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃

עד בכור השבי. לָמָּה לָקוּ הַשְּׁבוּיִים? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, יִרְאָתָם תָּבְעָה עֶלְבּוֹנָם וְהֵבִיאָה פֻּרְעָנוּת עַל מִצְרַיִם:

מבכור פרעה עד בכור השפחה. כָּל הַפְּחוּתִים מִבְּכוֹר פַּרְעֹה וַחֲשׁוּבִים מִבְּכוֹר הַשִּׁפְחָה הָיוּ בִּכְלָל; וְלָמָּה לָקוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת? שֶׁאַף הֵם הָיוּ מְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם וּשְׂמֵחִים בְּצָרָתָם:

וכל בכור בהמה. לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לָהּ. כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה נִפְרָע מִן הָאֻמָּה, נִפְרָע מֵאֱלֹהֶיהָ:

וִימוּת כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבּוּכְרָא דְפַרְעֹה דְעָתִיד לְמִתַּב עַל כָּרְסֵי מַלְכוּתֵהּ עַד בּוּכְרָא דְאַמְתָא דִי בָּתַר רֵיחְיָא וְכֹל בּוּכְרָא דִבְעִירָא:

היושב על כסאו. הראוי לשבת על כסאו אחריו והזכיר הנכבד מכל מצרים שהוא בן אדוניהם שהכל עבדים לו, והנבזה מהכל בכור השפחה שהוא עבד:

וטעם אשר אחר הריחים, שהוא טוחן, כמו ויהי טוחן בבית האסורים (שופ' טז כא), וכבר אמרתי כי הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים, כי מלת הגמאיני (ברא' כד יז) השקיני (שם שם מה), וזכור ושמור, ושוא ושקר, לא תחמוד ולא תתאוה שוים בטעם, ועוד אדבר ע"ז בתפלת משה, והנה בכור השפחה כמו בכור השבי כי השבויה שפחה היא ותישן בבית הבור בלילה כמנהג האסורים כאשר הזכיר יוסף כי שמו אותי בבור (שם מ טו):

אשר אחר הרחים - ולהלן הוא אומר: עד בכור השבי אשר בבית הבור. שני הפסוקים א' הם, כי בכור השבי הוא אחר הרחיים שהיו מטחינום אותם, כמ"ש: ויהי טוחן בבית האסורים.

מִבְּכוֹר פַּרְעֹה עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. מִן הַנִּכְבָּד מִכֻּלָּם עַד הַנִּקְלָה מִכֻּלָּם, אֲבָל "מִבְּכוֹר פַּרְעֹה עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי" (שמות יב:כט) הוּא מִן הַיּוֹתֵר חוֹטֵא בָּזֶה עַד הַחוֹטֵא פָּחוֹת מִכֻּלָּם.

כל בכור הן בכור לאב הן בכור לאם.

מבכור פרעה היינו בכור לאב, עד בכור השפחה היינו בכור לאם.

עד בכור השפחה חז״‎ק על פרש״‎י שהרי ברוב הפירושים נקט ליה הכא עד בכור השבי. ויש שוקלים דעתו של פרש״‎י בכור השפחה הוא בכור השבי כי השבויה שפחה היא. עד בכור השפחה ובתשלום המכה הוא אומר עד בכור השבי, אלא כששמעו הבכורים שאמר משה עד בכור השפחה שמחו ואמרו נלך בשבי ולא נמות שהרי בכור השבי הוא פחות מבכור השפחה אמר הקב״‎ה אני אמרתי עד בכור השפחה חייהם עוד אוסיף להכותם עד בכור השבי. ד״‎א עד בכור השבי הרי הוא בכלל בכור השפחה, שהרי הנביאים אינן נותנים לב אל המליצות רק אל הטעמים כי מליצת השקיני נא הגמיאיני, שמור וזכור שוא ושקר, לא תחמוד ולא תתאוה טעם אחד הם. ד״‎א כשאמר משה ומת כל בכור שמחו בכורי השפחה אמרו עכשו לא יהיה חלוק בינינו ובין אדונינו כשראו אדוניהם ששמחו במפלתם אסרו אותם בבור, ובאה עליהם המכה בעודם בבור נמצא בשעת התראה בכור השפחה ובשעת המכה בכור השבי.

אשר אחר הרחים ובתשלום המכה הוא אומר בבית הבור אלא הוא כמו שאמרנו. וי״‎מ ששני פסוקים הללו אחד הם שהרי בכור השבי הוא ביום אחר הרחים, כמו שמצינו בשמשון ויהי טוחן בבית האסורים ובלילה יכניסום בבור וישימו הרחים על פי הבור הרי לך אחר הרחים כמו בבית הבור.

וכל בכור בהמה פרש״‎י שהקב״‎ה נפרע מאומה ואח״‎כ מאלהיה, חז״‎ק שהרי בפרשת וארא גבי ונהפכו לדם פרש״‎י הלקה את יראתם ואח״‎כ הלקה אותם.

עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. מַקְשִׁים כָּאן, לָמָּה נֶאֱמַר בְּשִׁמּוּשׁ הַמַּכָּה (שמות יב:כט) עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי שֶׁהוּא מִסְּתָמָא פָּחוּת מִבְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵּי, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ עֲדַיִן לֹא הָיוּ שְׁבוּיִים בְּמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי נְבוּאָה זוֹ נֶאֶמְרָה קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וּבְתוֹךְ זְמַן זֶה נַעֲשׂוּ קְצָתָם שְׁבוּיִים, וְאָז לָקוּ גַּם הֵמָּה בְּהֶכְרֵחַ, הֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִרְאָתָם תָּבַע עֶלְבּוֹנָם, הֵן שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים לְאֵידָם קֹדֶם שֶׁנִּשְׁבּוּ.

דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ לֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה לִפְנֵי פַרְעֹה בְּכוֹר הַשְּׁבִי, שֶׁלֹּא יַקְשֶׁה פַּרְעֹה: בְּכוֹר הַשְּׁבִי מַה פָּשְׁעוּ? כִּי תֵּרוּץ ״שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִרְאָתָם תָּבַע עֶלְבּוֹנָם״ אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפַרְעֹה, וְכָל שֶׁכֵּן תֵּרוּץ שֶׁל ״שְׂמֵחִים לְאֵידָם״. וְיִטְעֶה פַּרְעֹה לוֹמַר: לֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת מִצַּד הָעֹנֶשׁ, אֶלָּא מֹשֶׁה רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת מַכָּה כְּלָלִית עַל כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל אֶחָד הוּא, כִּי בַּיּוֹם הָיוּ נוֹתְנִים הַשְּׁבוּיִים לִטְחוֹן בָּרֵחַיִם וּבַלַּיְלָה נְתָנוּם בַּבּוֹר, וּנְבוּאַת מֹשֶׁה הָיְתָה בַּיּוֹם, עַל כֵּן קְרָאָם ״בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם״ (שמות יא, ה), אֲבָל הַמַּכָּה הָיְתָה בַּלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר הָיוּ בַּבּוֹר, עַל כֵּן קְרָאָם ״בְּכוֹר הַשְּׁבִי״ (שמות יב, כט).

וּמֵת כָּל בְּכוֹר. וְלֹא אָמַר ״וְהָרַגְתִּי כָּל״ וְגוֹ׳, לֶהֱיוֹת כִּי ה׳ בָּרוּךְ הוּא פּוֹעֵל הַטּוֹב בְּיָדוֹ, אֲבָל פְּעֻלַּת הָרַע יְצַו לִמְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי דְבָרוֹ וְהֵם יַעֲשׂוּ, לָזֶה לֹא אָמַר ״וְהָרַגְתִּי״ אֶלָּא ״וּמֵת״, פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וּמַעֲשֵׂה ה׳, הֵמָּה הַזְכָּרַת הוֹדָעַת הַבְּכוֹרוֹת זֶה הוּא, וְזֶה גּוֹרֵם כִּי הַמַּשְׁחִית יַשְׁחִיתֶנּוּ וּמֵת, וּמִזֶּה יִתְגַּלֶּה פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״וְהִכֵּיתִי״ שֶׁהוּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לד,א) יָהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְקַטְלֵיהּ, גַּם אָמְרוּ וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. וְהִנֵּה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה יְרַחֲקֵם הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵיךְ תִּהְיֶה רְאִיַּת צַדִּיק לְרָעָה, וַהֲלֹא כְּתִיב (משלי כב:ט) ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״, גַּם צִיֵּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (זהר ח״ג ריא,א) לְרַע עַיִן הַמַּזִּיק בְּעֵינוֹ כִּי הוּא חֵלֶק רַע. אָכֵן אַחַר הַהַשְׁקָפָה בְּדִקְדּוּק אָמְרָם ״יָהִיב עֵינֵיהּ״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״רָאָה בּוֹ בְּעֵינָיו״, אֶלָּא לֶהֱיוֹת כִּי כָל חֵלֶק רַע שֶׁבָּעוֹלָם בְּהֶכְרֵחַ כִּי יִהְיֶה לוֹ דָּבָר הַמַּעֲמִיד כָּל שֶׁהוּא מֵהַחִיּוּנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי חֵלֶק הָרַע שֵׁם מִיתָה יֵשׁ לוֹ וְאֵיךְ יִחְיֶה וְיִהְיֶה בַּמְּצִיאוּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ וְיֵלֵךְ כְּבַעֲלֵי חַיִּים. לָזֶה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ חֵלֶק כָּל שֶׁהוּא מִבְּחִינָה הַנִּקְרֵאת חַיִּים וְזֶה חֵלֶק טוֹב. וּבָזֶה תַּשְׂכִּיל לְהָבִין מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב,א) כִּי לֶעָתִיד לָבֹא יָבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסמא״ל וְיִשְׁחָטֵהוּ בְּמַעֲמַד הַצַּדִּיקִים וְכוּ׳ עַד כָּאן. וּדְבָרִים אֵלּוּ אֵין לָהֶם מַשְׁמָעוּת כִּי לֹא יֻצְדַּק שְׁחִיטָה לְמַלְאָךְ, וּלְמַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה כִּי יָסִיר מִמֶּנּוּ חֵלֶק הַמְחַיֵּהוּ, וּבַהֲסָרַת מִמֶּנּוּ חֵלֶק הַטּוֹב זוֹ הִיא שְׁחִיטָתוֹ.

עוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָּל מָקוֹר יִשְׁאַף לְמִינוֹ וְיִשְׁאָבֶנּוּ, וְזֶה הוּא סוֹד בְּחִינַת בֵּרוּרֵי נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּאֶמְצָעוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְעֵסֶק תּוֹרָתָם, וְהַצַּדִּיקִים הָעֲצוּמִים קַדְמוֹנֵינוּ יַכִּירוּ בְּהַבִּיטָם בְּאָדָם רָשָׁע לְבָרֵר מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַחִיּוּנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב בְּאֶמְצָעוּת הָרְאִיָּה הַדַּקָּה אֲשֶׁר יַבִּיטוּ בְּעֵין הַחָכְמָה לְהוֹצִיא חֵלֶק הַטּוֹב הַהוּא, כִּי כְּשֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמוּל עֲנַף הַקְּדֻשָּׁה תַּעֲשֶׂה בּוֹ נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק כְּמַעֲשֵׂה אֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת לַבַּרְזֶל הַנִּקְרֵאת קאלמיט״ע בְּלַעַ״ז שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְבַּע שָׁם בִּרְאִיָּה, וַה׳ עָשָׂה דִּמְיוֹנוֹת בָּעוֹלָם לְהַאֲמִין אָדָם בְּתוֹרַת חָכָם. וּמֵעַתָּה נִמְצָא דַּעַת אֱלֹהִים בְּאָמְרוֹ ״וּמֵת כָּל בְּכוֹר״, פֵּרוּשׁ כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁאֲנִי עוֹבֵר בְּתוֹךְ מִצְרַיִם בָּזֶה יָמוּת מֵעַצְמוֹ כָּל בְּכוֹר, כִּנְתִינַת עַיִן שֶׁל חֲכָמִים בָּרְשָׁעִים וְעוֹשִׂים אוֹתָם גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת, כִּי בְּאֶמְצָעוּת כֵּן יֵצֵא מֵהֶם הַחִיּוּנִיּוּת, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁיַּפְרִיד מֵהֶם בְּאֶמְצָעוּת הַעֲבָרָתוֹ שָׁם כָּל נִשְׁמוֹת הַבְּכוֹרוֹת, וְהָבֵן הַדְּבָרִים.

וְאָמְרוֹ כָּל בְּכוֹר, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף לְבַד, אֶלָּא שֶׁגַּם בְּחִינַת נֶפֶשׁ תָּמוּת - גּוּף וְנֶפֶשׁ שֶׁל קְלִפַּת בְּכוֹר מִצְרַיִם. וְאוּלַי כִּי בָּזֶה לֹא נִתְעַצֵּם שׁוּם גָּלוּת עוֹד כִּבְחִינַת גָּלוּת וְשִׁעְבּוּד מִצְרַיִם, כִּי אָבַד כֹּחַ הַקְּלִפָּה הֶעָצוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר:

וְרָאִיתִי לָתֵת טַעַם לָמָּה לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מַכַּת בְּכוֹרוֹת. עוֹד לָמָּה ה׳ הִכָּה אֲפִילוּ בְּכוֹר שֶׁאֵינוֹ מִצְרִי, דִּכְתִיב (שמות יב:כט) ״בְּכוֹר הַשְּׁבִי״. וְאוּלַי כִּי הַטַּעַם הוּא לְצַד שֶׁמָּצִינוּ שֶׁקָּרָא ה׳ לְיִשְׂרָאֵל (שמות ד:כב) ״בְּנִי בְכוֹרִי״, וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק ב רסג) כִּי כָל מַה שֶׁבָּרָא ה׳ בְּמִדַּת הַטּוֹב גַּם זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים בִּבְחִינַת הָרַע, וְכָל בְּחִינָה וּבְחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּקְּדֻשָּׁה יֵשׁ כְּנֶגְדָּהּ בַּקְּלִפָּה, וְהַקְּלִפָּה מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְחַזֶּקֶת לֶאֱחֹז בָּהּ. וְלָזֶה כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַבְּכוֹרָה שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה הָיְתָה בְּחִינַת בְּכוֹרָה שֶׁבַּקְּלִפָּה אוֹחֶזֶת וְתוֹקֶפֶת בָּהּ לְבַל שַׁלַּח, עַד אֲשֶׁר הָרַג ה׳ כָּל שֵׁם הַבְּכוֹרָה שֶׁבִּקְלִפַּת מִצְרַיִם, בֵּין שֶׁל מִצְרַיִם בֵּין שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, דִּכְתִיב ״עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי״ וּ״בְכוֹר הַשִּׁפְחָה״ ״וְכׁל בְּכוֹר בְּהֵמָה״. וְגַם בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל קִדֵּשׁ אוֹתָם ה׳ כְּאָמְרוֹ (במדבר ח:יז) ״כָּל בְּכוֹר וְגוֹ׳ הִקְדַּשְׁתִּי אוֹתָם לִי״, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר בְּכוֹרָה זוּלַת שֶׁל קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ ה׳. וְלָזֶה מֵת אֲפִילוּ בְּכוֹר בְּהֵמָה, וְכֵיוָן שֶׁנֶּעֱקַר שֵׁם זֶה נָפַל עָנָף הָרַע שֶׁהָיָה מַחְזִיק בִּבְכוֹר הַקְּדֻשָּׁה, וְלָזֶה תֵּכֶף יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיָּצְאוּ וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, חָשְׁבוּ שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ בָּהֶם כֹּחַ לֶאֱחֹז בָּם, וְצֵא וּלְמַד מַה עָלְתָה בְּיָדָם - לֹא נוֹתַר בָּהֶם עַד אֶחָד.